פני גן העדן

כשנולדתי , אמא הביטה בי בצער ותדהמה . אני יודעת שאתם שואלים את עצמכם למה .
גם המיילדת הזקנה נורמה שאלה למה .
״פור דיוס !״ זעקה היא בבהלה והצטלבה במהירות .
היה משהו מאוד מלחיץ בלהיות ילדה שנולדה סגולה כחולה . אחרי שנשמתי לבסוף את נשימתי הראשונה נשמעה שוב זעקה נוראה .
״דיוס מיו , התינוקת הזאת מצולקת!״ זעקה אז נורמה .
אמא, שפניה היו מהולות בהקלה על כך שנשמתי לבסוף ובצער על מר גורלי לקחה אותי לידיה ועטפה אותי כחבילה זעירה . ״אני אקרא לה אספרנסה . בשמה של התקווה ואקווה כל חיי שתהיה מאושרת .״
אמא הייתה אישה פשוטה . אישה פשוטה שהאמינה בישו ובקדושים , הייתה קתולית טובה . אבל למרות שהם לא האמינו בגרושים מריו בעלה עזב אותה .
הוא טען שהיא לא מתוחכמת , ״את לא נשית .״ היה אומר מדי יום ביומו ואמא הייתה סופגת. מה הייתה יכולה לעשות אם עבדה כל היום בשדה? לא היו לה תמרוקים ושמנים ריחניים לבשם בהם את גופה , צעירותה עזבה אותה מפאת השמש הקופחת ועורה התכהה והתקמט.
שערה המתולתל והשחור היה שזור ניצי זהב שצרבה השמש ובעיניה הכהות והטובות ניתן היה לראות תמיד צער עמוק. איש לא ידע למה עיניה של סופייה עצובות , כולם רק ראו את חיוכה הקורן והיפה שלא ראו כמותו בכל מקסיקו .
אבל מריו לא ראה את קרינת חיוכה , או את נהירת עורה כל אימת שעשתה מעשים טובים לבני הכפר . מריו לא ראה כמה עבדה קשה בשביל לכלכל את ביתם ולנקות אותו . הוא רק ראה את ידייה החבולות ועורה הדהוי , את שערה הלא מטופח ופניה שתמיד הקרינו מעין שלווה מוזרה . הוא לא הבין אותה , הוא לא ידע.
היא ניסתה למשוך תחילה את ליבו ולנסות ולהחזיר את אהבתו אליה אך ליבו לא הבין את ליבה . היא ניסתה לגרות את שכלו אולי הוא יפנה אליה אבל שום שיחה לא נולדה . לבסוף ניסתה לפתות את גופו ובכך הוא התרצה כי גופה של סופייה היה בשל ויפה כאפרסק בתחילת הקיץ . אבל בלי אהבה לא באים פירות טובים . אז באתי לעולם , כפי שסבתא כינתה אותי – הפרי האסור .

כשהגעתי לנערותי והייתי בת שמונה עשרה הצלקת גדלה , מתפרסת על כל חלקו השמאלי של פני כמעין חור שחור ואפל . בכפר כינו אותי פני צלקת . הייתי בחלקי אפלה ובחלקי מוארת . תרזה אמרה שזה כי הקדושים מענישים אותנו על חטאיו של מריו . אז נולדתי חלקי טהורה כמו סופיה וחלקי טמאה כמריו. מלאך ושטן שכנו בי , מתגוררים בי בערבוביה כל אחד מלחש את סודותיו האפלים . ברבות הימים גברים רבים היו באים לראות את השטן והמלאך ששכנו בי . עם המלאך היו משיחים שיחות ומביטים בחדווה בזיו הפנים היפהפיות אך כשהייתי מסתובבת לשמאלי נכנס השטן לחדר . איתה היו רוצים לתנות אהבים , היא לא הייתה יפה אך הייתה מחוספסת ומסתורית . כמעין מסכה שניתן לבחור בנשף . בנשף הראשון שהגעתי אליו הלכתי עם אלדו הבן של השכנים והוא הבטיח לי שיביא לפני הנשף הפתעה . מתרגשת כולי נעלתי את נעלי המצוחצחות ושמלתי האדומה שהותאמה לגופי ,אותה לבשתי בחיפזון . הקפדתי את שיערי השחור כשל סופיה אל ראשי בסיכות זעירות ויצאתי לפגוש את אלדו .
הוא הגיש לי קופסא יפה עטופה סרט , אותו התרתי בהתרגשות .
״מה זה ?״ שאלתי בחיוורון .
״זה בשבילך .״ הוא חייך .
הבטתי במסכה שמייצגת את השטן , מסכה גדולה שיש בה רק שני חורים .
״מסכה לאישה עם המסכות .״
״תהית פעם למה יש מסכות?״ שאלתי אותו .
הוא הניד את ראשו לשלילה .
״כי יש אנשים שלא יכולים לראות כאב וצלקות .״