החיים שאחרי המוות- פרק 1

" ילד! תתעורר!" קול נשמע מעלי וגופי רעד, ניסתי לפתוח את עיני אך ללא הצלחה.
" ילד! הכל בסדר?" הקול נשמע שוב אך הפעם הצלחתי לפתוח את עיני, צללית אפורה נפתחה אל מול עיני, שפשתי את עיני וקמתי מהרצפה הקרה.
" איפה אני?" נעמדתי ושאלתי את האישה שהתשושה שעמדה מולי
" אתה בבית טל, מי ההורים שלך אני אתקשר אליהם שיבואו לקחת אותך." האישה דיברה במהירות והוציאה מהג´ינס הקצר שלה פלאפון.
" בית טל?" גירדתי בראשי וגילתי שער קצוץ
" בית טל.. אתה יודע, הבית יתומים שמול בית ספר גרין." האישה דיברה במהירות והיה נראה שהדבר האחרון שבא לה לעשות כרגע הוא לדבר עם בן אדם שאפילו את השם שלו הוא לא זוכר.
" טוב תקשיב אני ממש חייבת לרוץ, תשאר כאן תיזכר מה המספר פלאפון של ההורים שלך וכשאני אחזור תתקשר אליהם." אמרה האישה ויצאה מהחדר המוזר הזה. על הקיר שמולי היה תלוי מפה, מעל המפה היה רשום באותיות אנגליות ISREAL . ואז הכל חזר אלי.
-3 שעות לפני כן-
" מצאנו לך גוף מעולה" אמר לי דרק תוך כדי שהסתכל במשקפת האדומה שלו
" מי זה?" שאלתי כאילו שזו היא עוד שאלה לא גורלית בחיי
" שמו עידן, ילד יתום ללא משפחה בכלל." סיפר לי דרק בהתלהבות
" גיל? מקום מגורים? משהוא?" נעצתי מבט בדרק
" הוא בן 13, גר בתל אביב שבישראל, נשגר אותך בעוד כמה דקות לבית ליתומים טל שם יקבלו אותך ותתחיל את החיים שלך, מול בית היתומים נמצא בית ספר מצוין כך שתוכל להתחיל את החטיבה כמו שצריך." דרק סיפר תוך כדי צחקוקים
" סיפור חיים?" שאלתי
" המצאתי לך אחד טוב! כל המשפחה נהרגה בתאונת מטוס לפני כמה שנים ולכן עכשיו אתה יתום, עד עכשיו גרת ברחובות וחיית על אוכל מהפח." דרק אמר בהתלהבות
" מעולה" סוף סוף הרשתי לעצמי לצאת מהרצינות הזאת וטיפה לחייך.
" לשגר אותך לגוף?" שאל דרק
" אני מוכן." אמרתי
" להתראות מייק, אני אתגעגע." אמר דרק
" להתראות דרק, תודה על הכל." חייכתי אליו וסגרתי את עיני.
-שלוש שעות לאחר מכן-
" נזכרת מה המספר פלאפון של ההורים שלך חמוד?" האישה חזרה לחדר המוזר אחרי רבע שעה שבו סקרתי כל דבר שהיה תלוי על הקירות.
" אין לי הורים." מלמלתי
" אני מצטערת. מה שמך חמוד?" התקרבה אלי האישה
" עידן." התרחקתי ממנה טיפה
" אתה עידן?! למה לא אמרת לי קודם? חברך דרק רשם אותך לבית טל כבר לפני כמה חודשים, חיכנו לך!" אמרה האישה והובילה אותי אל מחוץ לחדר בו הייתי ברבע שעה האחרונה, צעדתי לתוך חדר מרווח בו שהו מספר נערים שנראו בגיל של עידן. זאת אומרת, בגיל שלי.
" חברים, תכירו את עידן הוא מצטרף אליכם כאן לבית טל." האישה הצהירה בחדר המרווח וכל הנערים והנערות שהיו עסוקים עד עכשיו בצפייה בטלוויזיה נעצו בי מבטים.
" אני נעמה המטפלת שלך, רשמתי אותך אתמול לבית הספר גרין ועוד שבוע כששנת הלימודים החדשה תתחיל תלך לבית הספר, בינתיים תשתלב עם שאר הילדים, אני בטוחה שתסתדר." אמרה האישה שמסתבר ששמה הוא נעמה.
התיישבתי בספה ליד שני נערים, האחד עם שער בלונדי קצר ועיינים חומות וגדולות והשני עם שיער קצוץ ורטייה.
" נעים מאוד אני רן." הנער הבולדני הציג את עצמו
" אני אופק." אמר הנער השני תוך ששיחק בפלאפון שלו
" נעים מאוד, עידן." לראשונה הצגתי את עצמי בשם החדש, בתור עידן. ומשום מה, זה מרגיש לי טבע