מסכות צחוק

אין מה לעשות, קשה לחיות, החיים בלתי נסבלים ומגיע הרגע בו תרצה לנסות…
אבל מה זה ראית ברקע , חנות חדשה נפתחה בשכונה ומעליה רשום "מסכות של צחוק, יעזרו לך לחיות". אתה עוצר לשנייה ומסתכל לשמיים, אלוהים יושב על ענן ואומר "כדאי לנסות, אני לא יודע מה לעשות כדי לעזור לך לחיות בחברה, אני רק בניתי את אדם וחווה" ומצביע לך על על החנות החדשה שנפתחה בשכונה שמעליה רשום " מסכות של צחוק, לנסות ולחיות".
בעל החנות ישב לו בנוחות וראה מהחלון את הלקוח הראשון מגיע במהירות. פעמון הדלת צלצל ובעל החנות קם ואומר " מזל טוב על החלטתך לבוא אל החנות הצנועה וכפרס על היותך הלקוח הראשון אתן לך את הדגם האחרון במבצע של עשר אחוז הנחה, עכשיו אלפיים חמש מאות שקל בבקשה". הוא לא באמת חשב הרבה, הוא הוציא את הארנק ופשוט נתן לבעל החנות את מה שהוא רוצה, הדבר היחיד שעבר לו במחשבות היו המילים המהדהדות " מסכות של צחוק, יגרמו לך לחיות " שמעל החנות רשומות.
הוא יצא מהחנות וצעדיו היו צעדים של בן אדם שחייו קיבלו צבעים, תקווה וחיים חדשים, כל זה עבר בראשו כשהגיע אחוז תזזית לגינה, התיישב על הספסל וקרא מהר את ההנחיה "אל תלבש ליותר מיממה" קרע את העטיפה ולבש את המסיכה. " מסיכות של צחוק לא יובילו אותך רחוק " קרא בפתאומיות אצן שרץ בזריזות בסביבה.
אחוז אמוק היא המילה שמתארת את מה שלילד לאחר מכן קרה. הצחוק ממנו נפלט בכזאת עוצמה שהוא עף באוויר עד שהוא נדפק בקיר, דבר כזה הוא ממש נדיר. "איזו שמחה" הוא צעק לפתע "והחרוז הזה ממש נורא" צחק הילד הנפלא. הוא התהלך ברחוב וצחקק בלי שליטה "איזו הרגשה נפלאה, הכול כל כך ורוד, אין יותר מחשבות רעות והאנשים כאן כולם מצחיקים". פתאום הוא התחיל לרקוד עם איזה אישה שהלכה לה לתומה.
שמחת החיים קרצה לעינה ולעיניי הסובבים והם ביקשו שיגלה להם את הסוד של החיים. הוא הוריד לרגע את המסיכה ומיד השמחה נשבתה "מה קרה? איפה נעלמה השמחה?" צעקו הסובבים בקול מדהים, כזה שהיה לילד לפני המסיכה על הפנים, ובקול כזה הילד בכה"אני חייב לשים את המסיכה בשביל השמחה" והחזיר אותה למקומה. הצבע הוורוד חזר להיות והילד צעק בעליזות "לכו לחנות החדשה בשכונה שמעליה רשום "מסיכות של צחוק, ותתחילו לחיות".

ואכן כך עשו, בימים הבאים התרבו מספר האנשים שבעיירה חגגו, כתבו על כך בעיתונים ותיארו את הנעשה כ "הילולת המונים ללא שמץ של מושג לסיבה כי עוד לא הגיע החג". רק שבמהרה הצטרף גם ראש העיירה למסיבה ועורכי העיתונים זנחו את העטים לא לפני שכתבו "החנות החדשה בשכונה שמעליה רשום "מסכות של צחוק ותמותו מצחוק" שברה שיא בהכנסות".
עיר שמחה עיר של אושר,עיר בה אור של צחוק הנפלט מכל עובר אורח גורם אפילו למעונים לשכוח את יגונם ולזרוח. עגונות נעשות יותר קלילות בלי העוגן "בעלינו יחזור אנחנו בזאת בטוחות" ואלמנות מחפשות כבר בעלים חדשים שיעשו את חייהם יותר מלאים, המגמגמים מצחקקים על גמגומם שנעלם כלא היה "לשוננו ופיותינו קלים כנוצה", מזוודות עסקים נזרקות מידיים עייפות שמפסיקות לעשות תעסוקות מפרנסות מטמטמות שמפריעות לראות מראות של חיים משפחתיים , והפושעים פתאום כבר לא מיתממים "אשמים אנחנו, אנחנו מודים!". והשוטרים סולחים ואומרים "לכל אחד שמחה שונה ומי אנחנו לאסרה".
עיר דיצה, עיר של רינה, עיר בה גם הצמחייה הפכה לשמחה, צמחים מטפסים מתחבקים עם בתים, עצים הופכים לוורודים ,סגולים ואדומים, ואפילו הערבה הבוכייה את ענפיה זקפה ושפתיה נפשקו בחיוך של גיחוך, הפרחים מקשטים כל שדה וגינה, ועוקפים את כולם במהירות גדילתם העשבים השוטים. ומי זה פורח כה גדול ומפתיע? הלא זה פרח הגווייה שהגיע , מה הוא עושה פה לא נגלה, רק עוד שבוע מהרגע הזה.
עיר חדווה עיר של ששון , עיר בה אפילו החיות לא הולכות לישון. מתרגשים ומשחקים הכלבים, לפה ולשם הם נובחים, בזנבם מכשכשים בעת צפייה באנשים שזה אחרי זה זוחלים. ציפורים מצייצות לא מפסיקות גם בלילה. חתולים מתחמקים דרך הדלתות הפתוחות, רודפים אחרי עכברים ונוברים בפחים, מטיילים ומייללים על העצים בהם שוכבים אנשים כבר ללא רוח חיים. רק הציפור הקטנה אחרי האצן היא עקבה ולו היא לחשה על כל מה שקרה.
שבעה יממות חלפו והעיר דממה. האצן שב לעיר וראה מה קרה, אנשים מכוסים במסכות של צחוק שוכבים מתים על המדרכות וחיות המחמד אותם מלקקות."חבל שהילד לא הקשיב לאזהרה" רטן לעצמו בקדרות האצן. הבעת עצב ראשונה זה ימים נראתה ברחובותיה של העיירה. רץ הוא והגיע לחנות החדשה שמעליה רשום "מסכות של צחוק, מתתם מצחוק".

בעל החנות ישב לו בנוחות וראה מהחלון את הלקוח האחרון מגיע במהירות. פעמון הדלת צלצל ובעל החנות קם ואומר " מזל טוב על החלטתך לבוא אל החנות הצנועה וכפרס על היותך הלקוח האחרון אתן לך את הדגם האחרון במבצע של עשר אחוז הנחה, עכשיו חמש מאות אלף שקל בבקשה" האצן מיהר לענות "תודה אבל לא תודה,ריצתי האחרונה לא תהיה ריצת אמוק" פניו של המוכר קיבלו גוון אדום עמוק "כיצד מסרב אתה להצעה כה מפתה, מסיכה שפותרת כל בעיה" ולזה האצן ענה "כל בעיה אפתור בעצמי לא איעזר בכלי כה שקרי, גם אם מרגיש אני לבדי" עיניו של המוכר הפכו לשחורות וזנבו שנגלה הפיל כמה כיסאות "אין סיכוי שתצליח כל חייך לבד, כך עזרה של חבר מהצד, תראה את הכול בוורוד ותיפטר ממחשבות מטרידות, כך אפילו שלושים אחוז הנחה" ולזה האצן ענה "סגור פיך כי שטן אתה, חזור לגיהינום ותפסיק לנאום נאומיי דמגוגיה, חשפתי אותך וזמנך הגיע". יצא האצן מהחנות ועליה הצביע. השטן שנגלה מחוץ לחנות פתאום הופיע, רמתו גדולה אדומה ומפחידה, אך נחשף הוא בפני אלוהים ותשומת לבו הייתה עכשיו פה "תקולל שטן ותחזור לאדמה לעוד אלפיים חמש מאות שנה" נשמע קולו הרועם של האל בסביבה. השטן נעלם במהירות ואיתו החנות.
אלוהים פנה אל האצן שנבהל " על היותך האיש שמצא את הכנות להודות בחולשתו ולראות את המציאות שמצריכה התמודדות הנה מתנה" ופתאום מול האצן הופיעה קופסה. קופסת נעליים זאת הייתה. כאשר פתח אותה הוא ראה שהיא ריקה, ורק כיתוב בתחתיתה היה "נעל רק את נעליך עד סוף ימי חייך".