הכל התחיל למעלה 2-פרק 11-מוקדש לדני 1D yaelis אנונימית שירני DIANA

פרק 11
נמ לואי
אחרי משהו כמו 20 דקות מל נרדמה,היא כנראה התעייפה מכל הבכי.
"היה מאוד נעים להיות איתכם,"אמרתי,"אבל אני חושב שאנחנו נזוז.מל נרדמה."
"לעזור לך לקחת אותה לחדר?"
זאין שאל
"לא,תודה.אני מסתדר-היא לא כבדה בכלל."
"אה."
זאין הגיב
נפרדתי מכולם והרמתי את מל על זרועותי,מתקדם לחדר כשמאחורי הולכת זואי-מחזיקה בידה את נעליה של מל.
הגענו לחדר וזואי שלפה לי את המפתח מהכיס ופתחה את הדלת.נכנסתי,מניח את מל בעדינות על המיטה,משכיב אותה וניח את הכרית מתחת לראשה.כיסיתי אותה בשמיכה בזמן שזואי הניחה את הנעליים ליד ארון הבגדים.
"תודה על העזרה."
אמרתי לה
"אין בעד מה."
היא ענתה ונתנה לי חיבוק.היא יצאה מהחדר בשקט,נזהרת שלא לטרוק מאחוריה את הדלת כדי לא להעיר את מל.
לא היה לי צורך להחליף בגדים כי בגדי היו נוחים ויכולתי לישון בהם,וכך גם בגדיה של מל.נשכבתי לצידה על המיטה,מלטף את לחיה באצבעותי בעדינות ונושק למצחה.
"אני אוהב אותך."
לחשתי לה כשמצחינו עדיין צמודים.פתאום עיניה רפרפו ונפקחו וכמעט גרמו לי להתקף לב.
"גם אני אוהבת אותך."
היא לחשה ונשימותינו התמזגו.
"איך את עכשיו?"
שאלתי אותה
"יותר טוב.פשוט…"
היא ענתה ונעצרה,לוקחת נשימה עמוקה.
"את לא חייבת לספר לי אם את לא רוצה או אם זה עושה לך רע."
אמרתי במהירות
"פשוט-זה גרם לי לחשוב מה יקרה אם ההורים שלי ימותו או…אם אני אאבד אותך"
היא ענתה בקול נוגה (עצוב).
"את לא תאבדי אותי-אני תמיד פה-איתך,בשבילך"
אמרתי בזמן שחיבקתי אותה ושפתי נצמדו לשפתינו
"לצערי,אתה לא יכול להבטיח דבר כזה."
"אוי,מלאני"
אמרתי,קורא לה בשמע האמיתי ולא בכינוי,כשעצב צובע גם את קולי.
"אז אני אבטיח לך את מה שאני יכול להבטיח.אני לא אעזוב אותך מרצון."
"אני אוהבת אותך לואי."
היא אמרה
"גם אני אותך,ואת יודעת את זה."
"אני יודעת"
היא אמרה באנחה ופיהוק נמלט מפיה
"אני יודע שאת יודעת"
אמרתי ההתחכמות,גורם לחיוך קטן לבצבץ על שפתיה,מה שגרם גם לי לחייך.
שכבנו זה לצד זה,כשראשה מונח על חזי ואני מלטף מאת שערה בידי האחת ומחבק אותה בידי השניה ונרדמנו אחרי 3 דקות.
תגיבו ותדרגו!!!!!!!!!!!!