Little Black Dress- פאנפיק על הארי פרק 7

– נקודת מבט של דיאנה-

התעוררתי ויכלתי לשמוע את הגשם מכה על חלוני.שפשפתי את עיניי הנפוחות והלכתי לחדר השירותים שנמצא בחדרי.השטיח שבדרך כלל היה חם ונעים לפתע מרגיש קר נגד הרגליים שלי,כנראה בגלל שכיביתי את החימום אתמול בלילה.
למה אני צריכה להרגיש חמה,אם מבפנים אני כל כך קרה? נכנסתי לשירותים והסתכלתי על עצמי במראה.
אני נראית נורא.כתם מסקרה מאתמול בלילה,עיניים נפוחות,שיער מבולגן.הסתכלתי על עצמי במראה ואפילו אני לא הכרתי את עצמי. פעם הייתי מאושרת…
שטפתי את פניי ולאחר מכן חזרתי לקצה מיטתי.קפאתי מקור,אבל לא יכולתי לזוז.אז פשוט התיישבתי בקצה המיטה ,צופה בגשם מכה בחלוני. הצליל היה כל כך יפה,זה מרגיע אותי,אבל אז נזכרתי שאין לי אף אחד.
לא אמא,לא אבא,לא חבר.אף אחד.אני לא יכולה לתקן זאת ואני מתחילה לבכות שוב.ניסיתי לעצור את הדמעות הזולגות על הפנים שלי אבל לא יכולתי. הם לא יפסיקו.
אני רוצה לצרוח.אני רוצה לברוח רחוק.איפה שהוא רחוק,שבו אף אחד לא יפריע לי או יראה אותי שוב. אני רוצה למות ולראות אם מישהו ישים לב. אני יודעת שלא הייתי עושה אף אחד מן האפשרויות,אבל פשוט זה מוזר לחשוב.
מה אני אמות ? האם זה באמת יעשה הבדל? , לא! הבטחתי לאבא שלי שאני אף פעם לא יהרוג את עצמי, אני הולכת לקיים את ההבטחה הזאת. אבל עכשיו,אני כאן,בוכה.בכאב… וזה בסדר. לעת עתה.
הלכתי לחלון שלי ותפסתי את הדובי שלי וחיבקתי אותו בחוזקה בזמן שהבטתי מבעד לחלון.יכולתי לראות את האנשים הולכים ברחוב.ראיתי פרצופים מוכרים.זה הארי,לואי,נייל,לקסי ואליסון.כלבות. אני שונאת את חמשתם.
חיבקתי את הדובי שלי לחיים ולמוות,כשאני רואה את הארי עוצר ובוהה בי.זה היה רק לרגע,אבל אני יודעת שהוא ראה אותי.לאחר מכן הוא הפנה את גבו לחבריו והם עברו על יד ביתי. רובם אפילו לא יודעים שאני גרה כאן.
בכיתי במשך יותר משעה עד שאספתי את עצמי וירדתי למטה. הכנתי לעצמי כוס תה והוספתי שתי כפיות סוכר,משהו שמעולם לא עשיתי.תמיד אהבתי את התה שלי שחור,בלי סוכר ובלי חלב.אמא שלי הייתה תמיד בלבי,אך שהוספתי את הסוכר וברגע זה , הייתי צריכה להרגיש את נוכחותה .
ישבתי על האי במטבח והסתכלתי החוצה מהחלון.מה זה היה,עם הגשם ואיתי?תמיד הרגשתי כל כך שלווה שהייתי מסתכלת ומקשיבה לגשם.
משכתי את שרוולי הסריג הלבן שלי כלפי מטה כדי להחזיק את הספל החם ושילבתי רגליים.הייתי קפואה וישבתי על המשטח הקר עם מכנסיי הפיג'מה המשובצת שלא כל כך עזרה לי.התה היה הדבר היחיד שחימם אותי יחסית.
סיימתי את התה שלי ולאחר מכן פניתי לעבר מתג החימום.הגדרתי את החימום על טמפרטורת החדר.שמתי קצת קרח על העיניים הנפוחות שלי עד שהן יחזרו לקדמותן.הייתי מקצוענית בלילות של בכי בלי שינה.נהגתי לעשות זאת לאבא שלי כדי שלא יצטרך לראות עד כמה אני מתגעגעת לאמא שלי.עכשיו אני עושה זאת כדי שאחרים לא יראו איך אני שבורה באמת.
מה אני אעשה היום ? ואז בא לי רעיון.ההורים שלי אהבו לאפות.בעצם הם נפגשו כך.למה שאני לא ארד למאפייה שבה הם נפגשו לראשונה ואקח כמה פחזניות וכמה עוגיות? התלבשתי במהירות ואיפרתי את עיניי הכי טוב שאני יכולה.
קפצתי למכונית הב.מ.וו של דודה שלי ויצאתי.מוזר איך שלי יש מכונית חרא,ובכל זאת לה יש ב.מ.וו יפה,שחורה ומבריקה.כלבה.הגעתי למאפייה והרגשתי צמרמורות במורד הגב שלי.אני רק יכולה לדמיין את אבא שלי עובד במאפייה ואז אמא שלי נכנסת למאפייה עם החברים שלה.ואז בום.אהבה.חבל שהאהבה לא בצד שלי.
יצאתי מהמכונית ורצתי למאפייה מנסה לא להירטב הרבה.
" היי,אני כאן כדי לקנות קופסת פחזניות וכמה עוגיות." אמרתי לילד שעמד עם גבו אליי.
"בטח,מה-" הוא השתתק ובהה בי
" דיאנה?" הוא שאל
"הארי?" אמרתי מסתכלת עליו במבט מוזר.
"אה,טוב… כן " הוא אמר קצת בעצבנות.מביך…
"כן, אז אני יכולה לקבל את האוכל שלי?" שאלתי
הוא הנהן והלך לתצוגה.
" איזה טעם?" הוא שאל
" שניים קרמל מלוח,שני אגוזים ושתי דלעת" עניתי לו
"בחירה מוזרה,את לא חושבת?" הוא שאל
"לא,לא ממש" השבתי בכעס.הוא היה נראה קצת בהלם ואז הוא נענע את השקית.
" אוקיי, אז זה 30 דולרים" הוא אמר בחיוך.נתתי לו את ה-30 דולרים כאשר שמעתי קול מוכר קורא בשמי.
" דיאנה יקרה!" אלי אמרה וחיבקה אותי.אהבתי את אלי,כולם אהבו.אלי הייתה אחת מהחברות הכי טובות של אמא שלי ואחרי שההורים שלי התחתנו היא קנתה את המאפייה מהבעלים הישנים.
" אלי" אמרתי וחיבקתי אותה.
" שלום לאב,מה שלומך?" היא שאלה בחיוך.אלי תמיד הייתה שמחה והיא הייתה אחת מהמבוגרים האהובים עליי.
"טוב תודה, ואת עצמך?" עניתי לה
"נהדר,הו,זה הארי" אמרה והצביעה לכיוונו.
"כן,אנחנו באותו בית הספר" אמרתי
" נאה!הארי,מאיפה קיבלת 30 דולרים?" היא קראה
"דיאנה" הוא ענה
"לא,לא,לא! תן לי את ה-30 דולרים."היא אמרה להארי,שהוא עשה כפי שהתבקש.
"הנה" אלי אמרה והושיטה לי את ה-30 דולרים.
"לא,אלי, אני צריכה לשלם כמו כולם" אמרתי לא לוקחת את ה-30 דולרים.
"דיאנה רוז,אמא שלך תהרוג אותי אם אני אגרום לך לשלם על כל דבר.היא הייתה עושה את אותו הדבר עבור הילד שלי ולכן אני עושה את אותו הדבר בשבילך!בלי אם,ו או אבל!" היא אמרה דוחפת לי את הכסף מתחת לחולצתי.
"אלי!" צרחתי.היא נישקה את ראשי ודילגה לחלק האחורי של החנות.אני אוהבת את האישה הזאת.
הסתכלתי על הארי שהביט ברצפה וגיחך.ניגשתי אליו והוצאתי את ה-30 דולרים מהחולצה שלי ושמתי אותם בצנצנת הטיפים.
"מאוחר יותר הרולד" אמרתי לפני שעזבתי
" ביי ,כלבה" הוא ענה
"זדיין" אמרתי לפני שעזבתי את החנות ונסעתי הביתה.

-נקודת מבט של הארי-

זאת הייתה מסיבה מוזרה אתמול בלילה.לו הזמין את לקסי ואליסון.לקסי ואני חזרנו להיות ביחד,אבל עכשיו אני לא כל כך בטוח שאני רוצה.
עברנו ליד הבית של דיאנה והסתכלתי למעלה לחלון חדר השינה שלה.זה הפחיד אותי כשראיתי אותה עומדת שם ובוהה בי.היא חיבקה איזה בובת פרווה והעיניים שלה נראו שחורות,כמו מסקרה מרוחה.הרגשתי ממש רע בשבילה. עם זאת,באותו הזמן,אני לא מתכוון להפסיק להתגרות בה.אני כבר עושה זאת יותר מדי זמן בשביל לעצור.
הגעתי למאפייה ואלי בירכה אותי לשלום.הגברת שאף פעם לא הייתה עצובה.לבשתי את סינרי וחיכיתי על יד הדלפק.הסתובבתי במהירות כדי לתקן כמה מהקופסאות כאשר הדלת נפתחה.
"היי,אני כאן כדי לקחת קופסת פחזניות וכמה עוגיות" שמעתי קול מוכר אומר.
"בטח מה-" התחלתי לשאול אבל עצרתי באמצע.דיאנה.
"דיאנה?" פלטתי
"הארי?" היא אמרה מסתכלת עליי בצורה מוזרה.
" אה,טוב…כן" מה לעאזאל? זה יצא לא טוב.אני עצבני?
"כן,אז אני יכולה לקבל את האוכל שלי?" היא שאלה
הנהנתי ואז הלכנו לתצוגה.
"איזה טעם ?" שאלתי
" שני קרמל מלוח,שניים אגוזים ושתיים דלעת" היא ענתה.
"בחירה מוזרה,את לא חושבת?" שאלתי,נואש לנסות לפתוח בשיחה עם הכלבה הזאת.
"לא,לא ממש" היא הטיחה חזרה.כלבה.
"אוקיי, אז זה 30 דולרים" אמרתי בחיוך,היא הושיטה לי את ה-30 דולרים כאשר שמעתי את קולה של אלי קורא את שמה.
"דיאנה יקרה!" אלי קראה
הקשבתי לשיחה שלהם ולא יכולתי שלא לחייך כשאלי דחפה את ה-30 דולרים לחולצתה של דיאנה.כאשר אלי הייתה מחוץ לטווח ראייתה של דיאנה היא באה לכיווני.שיט. היא לקחה את ה-30 דולרים ושמה אותם בצנצנת הטיפים.
"מאוחר יותר הרולד" היא אמרה בשחצנות.
"ביי כלבה" עניתי לה
" זדיין!" היא אמרה לפני שהיא עזבה
שיט,נפלתי בשביל דיאנה?