מכורה פרק 2

אחד מהם המשיך להסתכל על היד שלי באופן מוזר,
"הכול בסדר איתך"? שאלתי וחייכתי חיוך מבויש
הוא מילמל כמה מילים לא מובנות "בואי איתי שניה"
הוא אפילו לא חיכה למענה וכבר ידו משכה אותי
למבנה הכיתות.
הוא הוביל אותי בכמה מסדרונות ארוכים עד שהגענו
לאיזה כיתה ריקה,הוא סגר את הדלת אחריו
איכשהו כי מפתח לא היה לו.
"אז אפשר הסבר מה אנחנו" עוד לא סיימתי את המשפט
והוא כאילו שמע אותי בצעדים מהירים ולפת את ידי
והתבוננן בא כאילו היא מוזרה מאוד.
"אתה מוכן להסביר לי מה הולך פה"? שאלתי אחרי שלא ענה
על אף אחת מהשאלות, הוא רק המשיך בשלו ומילמל עוד כמה מילים
שהצלחתי להבין בקושי "את…ה…" הוא המשיך למלמל כשאני ניסיתי
להבין מה הוא רוצה מימני.
"פאק אני לא…." הוא הפסיק להבחון את היד שלי והסתכל עלי
במבט רציני יותר "עכשיו אני אתה מוחן להסביר למה עשית לי נמק ביד"
שאלתי בעצבון "אוקיי חכי שניה" הוא הלך לצד.
הנחות של עיצבון יצאו מפי,ראיתי אותו הולך לצד ומוציא
טלפון מהכיס שלו. הוא דיבר מלא זמן כניראה יותר מבן אדם אחד
אחרי כמה שיחות שהוא עשה התחיל הסיפור המוזר שלו.
"היה לך קשה להאמין אבל תנסי לשמור על ראש פתוח אוקיי?"
הוא נישמע כאילו הוא עומד להודיע לי שאני חולה סופנית או משהו
"נו כבר" צעקתי עליו אבל זה לא ניראה שהזיז לו
"הסימן הזה על היד שלך" הוא שאל והפנים שלו נעשו רצינים יותר
"מה איתו סימן לידה קטן" אמרתי וליטפתי את האיזור של הסימן
הוא חייך חיוך מטופש והשפיל מבט והיה אפשר לשמוע אותו אומר בשקט
"סימן לידה היא חושבת" בציניות הוא אמר והרים חזרה עליי את המבט
הוא חייך עליי והפנה עליי את מפרק הכף שלו בדיוק איפה שסימן הלידה שלי
נימצא.
"אז גם לי יש אותו אחד " הוא נתן לי את ידו