כוח קטלני | פרק שני.

הפנתר היה מבולבל, לא ידע איך בא ולא ידע איך לצאת.
"אני לא אמור להיות כאן!" רטן הפנתר.
"אבל אתה כאן," ענתה זיאור באדישות "תתמודד."
הפנתר לא רצה להתמודד. הוא רצה ללכת, לחזור למימד פרלום אבל לא יכל. מרוב ייאוש הפנתר נשכב על האדמה כשכפותיו מכסות את ראשו.
"אני צריך ללכת מכאן!" יבב הפנתר.
הפעם זיאור התעלמה ממנו והמשיכה ללכת, הפנתר צפה בזאבה הללבנה מתרחקת ממנו. מהרגע הראשון שראה פניה הוא החל לחבב אותה, הוא אהב במיוחד את עיניה הירוקות והיפות…
"את בטוחה שלא באת מהמימד שלי?" שאל הפנתר וקם לבסוף.
הזאבה עצרה, הסתובבה לעברו ועל פניה מבט אדיש.
"אני בטוחה." אמרה זיאור והמשיכה בדרכה.
הפנתר רץ קצת כדי להספיק את קצב הליכתה המהיר של הזאבה העצבנית, הוא תהה איך הגיע הנה כל הדרך עד המאורה של הזאבה.
במאורה, הפנתר חזה במחזה מדהים: הזאבה נעמדה על שתי רגליים ואור זהוב הקיף את גופה, פרווה נעלמה ושיער אדמוני נגלה על ראשה, גלימת ברדס הסתירה את גופה, עיניה נפקחו והאור נעלם. זיאור עמדה מולו אבל בדמות נערה יפהפה.
"וואו." אמרה הפנתר, מהופנט.
"אז שיניתי צורה," אמרה זיאור ומשכה בכתפיה "זה לא שצמחו לי כנפי דרקון!"
הפנתר הכריח את עצמו להסית את מבטו מהנערה האצילית, הוא ידע שכעסה עליו אבל עדיין אהב אותה.
"עכשיו," אמרה זיאור והתיישבה על בול עץ חתוך "תסביר לי מה קרה לך ואיך הגעת הנה."