סטלה – פרק 15

סטלה התעוררה בשעת לילה מאוחרת. הדם בראשה פעם והיא לא הצליחה לשלוט בעצמה כשניביה התחדדו. היא הרגישה שהיא חייבת לשתות דם. עכשיו.
היא השתגעה במחשבה שלא שתתה דם כמעט יומיים או אולי יותר.
היא שרטה בציפורניה את הקיר ונהמה. היא הרגישה כמו חיה, כמו מפלצת. היא התנשמה בכבדות וניביה נחשפו ברעב.
התא ממולה נשמעו רעשים דומים.
סטלה הצליחה להשתלט על עצמה באיטיות. הרעב עדיין פיעם בה אבל היא הצליחה להרגיע אותו רק במעט. היא התקדמה לעבר הסורגים והביטה בחושך בפניו של ג'ייק. ניביו הלבנים נחשפו ובעיניו היה מבט רעב. האם גם היא נראת ככה עכשיו?.
"ג'ייק." היא הצליחה לומר וקולה היה עמוק ומפחיד.
ג'ייק לא ענה. בתשובה הוא חשף את ידו והניח אותה על דלת התא שלו. הוא משך בכוח כזה שהסורגים היטלטלו.
"שוב." היא לחשה.
הוא עשה כדבריה והצליח לתלוש את הסורגים בתאו. היא הביטה בו.
"תפתח את התא שלי" היא אמרה.
הוא לא השיב והתחיל להתרחק.
"ג'ייק!" היא נהמה בכעס, "שחרר אותי!"
הוא הניד בראשו.
סטלה חשפה את ניביה וג'ייק נסוג לאחור, כאילו פחד. באיטיות הוא ניגש לדלת התא שלה והתחיל לעבוד עליה. תוך כמה שניות כמה מהסורגים התכופפו וסטלה עברה דרכם.
הרעב הפך את שניהם לחיות, דחק אותם לפינה, הם היו מוכנים לעשות כל מה שיידרש כדי לשרוד.
אז הם צעדו בשקט. צעדיהם לא נשמעו כשהלכו במסדרון השקט לעבר דלת היציאה. אבל רגע לפני שפתחתו את הדלת היא נפתחה מעצמה. נער עמד בפתח ונראה מופתע לראות אותם משוחררים.
הוא התכוון להזעיק עזרה אבל לפני שעלה בידיו לעשות משהו ג'ייק התנפל עליו ושיסף את גרונו. סטלה הביטה וכל מה שראתה היה הדם שזלג מצווארו של הנער.
ניביה התחדדו עד שכבר לא יכלה לסבול את זה. היא דחפה הצידה את ג'ייק ונשכה. הטעם האדום והמתוק התפשט בפיה. היא ליקקה את שפתיה בהנאה כשהיא נרגעה מעט ואז הביטה בג'ייק. הוא רק הביט בה.
"החוצה" הוא אמר.
היא הנהנה.
בלי לחשוב יותר מדי הם עברו שניהם מעל גופת הבחור ופנו לעבר היציאות. אבל אז נתקלו בעוד כמה ציידים.
"חזרו אל התאים שלכם!" שאג קול מוכר ודמותו התערפלה במוחה של סטלה. אבל למרות זאת מהירות התגובה שלה הייתה גבוה, הראייה שלה התחדדה והיא הרגישה כאילו מישהו הזריק סם חיים לגופה.
"אני לא אזהיר שוב!" הקול הרעים שוב ואז האותיות נחשפו.
זיכרונה של סטלה סיפר לה מי האיש ומה הוא מסוגל לעשות. היא נסגה לאחור בשקט, נוהמת בכעס. ג'ייק לא היה חכם כמוה, או אולי לא הכיר את האיש, והסתער לכיוונו במטרה להרוג גם אותו. אבל הוא לא הספיק.
ג'ייק ירד על ברכיו כשהוא נוהם בכעס ומתקפל בכאב עז.
הייסורים שלו לא נמשכו זמן רב מדי. שתי הדקות שנדמו לסטלה כמו נצח עברו וג'ייק נחת, חסר תנועה, על הקרקע. ממש לרגליו של האיש.
ואז האיש הביט בה.
עיניו השחורות בחנו אותה ואז הוא המביע לעברה באחת מאצבעותיו. תחושת כאב חלפה לרגע בסטלה שהתמוטטה על הרצפה בכאב.
אבל האיש עצר ולא הרג אותה. הוא היסס.
"אתה לא מסוגל להרוג אותי.." היא לחשה בקול צרוד ועמוק וחייכה חיוך מסוכן, "אתה לא מסוגל.."
בתגובה האיש בעט בסטלה בכוח ונשימתה נעתקה.
שלושה בחורים חזקים אחזו בה ומשכו אותה אחריהם, בחזרה אל התאים. אבל הפעם הם לא עצרו בסורגים הפשוטים. הם לקחו אותה אל חדר העינויים שבו שהתה הפעם הראשונה שהגיעה למקום. רגליה וידיה נקשרו באזיקים. בכעס, בכאב ובתסכול, סטלה חשפה את ניביה ושניים מהם נסוגו לאחור. השלישי דיבר.
"הישארו במקומותיכם!" הוא אמר בכעס והביט בה. קולו היה מוכר לה אבל היא לא הצליחה להיזכר.
היא התנשמה בכבדות והמשיכה לחשוף את ניביה בכעס לעבר הבחור.
"מצטער, ילדונת" הוא אמר, "אני לא מפחד מההצגות שלך."
ואז היא ידעה מי זה- הנער המעצבן והמהיר במיוחד.
ג'יי.
היא נהמה בכעס בפעם האחרונה אחרי שג'יי בדק את האזיקים ואז סימן לחבריו שעליהם לעזוב.
"חתיכת פחדן!" היא הצליחה לקרוא לפני שסגר את הדלת. היא קיבלה את התוצאה שרצתה- הדלת לא נסגרה לגמרי. כאילו מי שעמד מצידה הנגדי היסס.
"מה קרה?" היא שאלה, קולה כבר לא היה קולה. הוא היה חייתי. מסוכן. "אתה מפחד שערפד יצליח להרוג אותך? לא, בטח שלא. כי קשרת אותי לאזיקים האלו. נכון ג'יי?"
כאילו המילה האחרונה הייתה זאת שפגעה, ג'יי נכנס פנימה וצעד לעברה.
"זה לא השם שלי" הוא אמר בשקט מאיים, "מבינה את זה מפלצת? זה לא השם שלי."
היא הרימה גבה והתכוונה להטיח בו עלבונות כשהוא שלף מחגורתו סכין והניח אותה על צווארה של סטלה.
"כן, אמרתי שאת מפלצת. היום את והחבר שלך הרגתם חבר טוב שלי אז הרגנו את החבר שלך. אבל אני אגיד לך מה. מה, אני אטפל בך באופן אישי."
במילים האלו הוא צעד לאחור והתרחק. סוגר את הדלת מאחוריו בטריקה.
"לך לעזאזל.." סטלה הצליחה למלמל לפני שהכל סביבה החשיך והפך למערבולת של צבעים.
היא נרדמה.

סטלה פקחה את עיניה והביטה בפנים שהביטו בה בחזרה. השיער השחור הקצר שלו היה פרוע, עיניו הירוקות נראו כאילו לא ישנו הלילה. אבל הוא הביט בה בריכוז כזה שלרגע היא נבהלה.
"בוקר טוב?" היא שאלה לרגע.
הוא הניד בראשו והזדקף. הראש שלה כאב לה ואז אירועי אתמול בלילה שטפו אותה. היא הרגישה נורא. ג'ייק הרג מישהו. היא שתתה דם אדם.
היא שתתה דם אדם.
המחשבה הנוראה חלחלה לתוכה והיא נזכרה בשיחה שלה אתמול עם ג'יי.
"על מה שעשיתם אתמול.." מייקל אמר וקולו היה קשה יותר מאי פעם. קשוח וקר, "הגיע לו למות." הוא אמר והביט בה ברצינות מאיימת, "גם לך"
סטלה הסיטה את מבטה. 'אני יודעת.' רצתה לומר לו. אבל במקום זה מצאה את עצמה דווקא מתגוננת.
"תקעתם שני ערפדים במרתף בלי דם וציפיתם שנהיה שקטים?" שאלה בשקט.
"אז ללכת, לרצוח מישהו ולשתות את הדם שלו?" מייקל שאל, "חשבתי שאת טובה מזה"
"למה?" היא שאלה בכעס ופרקי ידיה כאבו לה. גם גבה כאב, היא עדיין שכבה על מיטת העינויים ההיא. ידיה ורגליה כפותות באזיקים. "כי הייתי שותה דם של דברים שהם לא בני אדם? נו באמת."
הוא הביט בה רק לעוד רגע. "יש לך בכלל מושג את מי רצחתם, גברת מתחסדת?".
היא הביטה בו וקולו היה קשה כמו אבן. קר וחסר נשמה. היא חיכתה עוד רגע לפני שדיבר.
"רצחתם את אח שלי, סטלה".