אחים

"אתה רואה את זה?" היא שאלה אותי, מצתנפת במעילה הירוק.
"את מתכוונת לכוכב הזה" אני שואל אותה, בזמן שאני מחבק אותי בשביל להגן עלייה מהקור.
"כן בדיוק הוא, הוא ממש מסכן שמה בשמיים לבד. אתה לא חושב ככה אח גדול?" היא אמרה, מחבקת אותי גם.
"כן, אחותי" עניתי בקול מאוכזב, הרכנתי את ראשי לתוך שערב ונשמתי אותו אמוק לתוכי. אני לא יודע איך להגיד לה את זה, את זה שאני אוהב אותה. היא אחותי זה אסור, זה גלוי עריות. אבל מה לעשות עם הלב, הוא זה שמשפיע לא אתה אלה הוא.
אני לא רוצה לעזוב אותה, ואני לא רוצה לספר לה את זה. כי אז היא תיגעל ממני, תברח ממני, והכי קשה תשנאה אותי. אז אני לא הספר לה, כי זה לא חשוב, כי הפשר לחיות ככה. כי היא לא מרגישה גם ככה…