מגפה פרק 2~ חלק 1

עברו שלושה ימים, שלושה ימים בהם לא עצמתי עין.
השעה הייתה חמש בבוקר ואני שכבתי במיטה ,מהרהרת, כמו שעשיתי במהלך כל הלילה.
היום לוקחים אותי ואת איימי ועוד נערים מהעיר למחנה האימונים, שנמצא אי שם באמצע השממה בנוודה.
צלצול טלפון קטע את המחשבות שלי. לקחתי את הטלפון שלי מהשידה שעל יד המיטה והסתכלתי על הצג, ועניתי לאיימי.
"את יודעת מה השעה?" עניתי עם טון כועס.
"את לא ישנה במילא אז סתמי." היא עלתה עליי.
"מה את רוצה?" היא גיחכה, "כלום אני לא מצליחה להירדם. אני מתרגשת לקראת מחר."
"גם אני איימי אבל לא הייתי מתקשרת אלייך בחמש בבוקר." היא השתתקה לרגע ואני גלגלתי עיניים.
"ידעתי שאת לא ישנה אז חשבתי להתקשר. סליחה." לא היה לי ממש אכפת שהיא התקשרה, היה נחמד לדבר עם מישהו לשם שינוי.
"זה בסדר איימי…אז?"
"אז?"היא נשמעה מבולבלת.
"מה עושים במחנה הזה בכלל?" לקח לה קצת זמן אבל בסוף היא ענתה לי, "את האמת, אין לי מושג. לומדים להילחם נראה לי." לומדים להילחם?
"זה לא נשמע מרגש במיוחד האמת." מה כבר הולכים ללמד אותנו שם? לירות ברובה אני כבר יודעת…
"זה עדיין עדיף מלהישאר פה." בזה הסכמתי אתה.
"איימי אני אתקשר אלייך כשאני אצא מהבית, כשכבר יבואו לאסוף אותנו, או שלא." אמרתי לה בזמן שקמתי מהמיטה בזריזות.
"שקרנית…את לא תתקשרי." היא התלוננה.
"אני צריכה לגמור לארוז." אמרתי ובאתי לנתק.
"סיידי חכי רג-" לא נתתי לה לסיים את המשפט, "ביי איימי!" אמרתי וניתקתי את השיחה.
פשטתי את הפיג'מה שלי ונשארתי בבגדים תחתונים. הסתכלתי על הרגל שלי ובהיסוס הורדתי את התחבושת רק כדי לגלות שהשריטה כמעט לגמרי החלימה.
"מה לעז-" כיסיתי את הפה שלי כשהבנתי שאני צועקת. שיט אמא שלי יכולה להתעורר.
במהירות הלכתי לארון והוצאתי את הג'ינס השחור וחולצת החאקי שתכננתי ללבוש היום, לבשתי את הבגדים שלי הכי מהר שיכלתי ויצאתי מהחדר. הלכתי לחדר האמבטיה, צחצחתי שיניים ושטפתי פנים ואז ירדתי למטה.
"היי אמא, הערתי אותך מקודם?" אמרתי כשנכנסתי למטבח וראיתי את אמא שלי יושבת מסביב לשולחן.
"לא ,הייתי ערה ממילא אבל הפתעת אותי." הסמקתי
"סליחה איימי התקשרה אליי וסוג של העירה אותי."שיקרתי.
"הבנתי."היא אמרה ושתקה.
לא מצאה חן בעיני השתיקה ההיא ולכן עליתי לחדר שלי וגמרתי את הסידורים האחרונים לקראת הנסיעה.

כשהגיעה הזמן ללכת יצאתי החוצה לפגוש את איימי, אבל אמא שלי עצרה אותי בפתח הדלת.
"אמא?" העיניים שלה היו מלאות בדמעות.
"תבטיחי לי שתשמרי על עצמך." נתתי לה חיוך מעודד ואמרתי: "את לא צריכה לדאוג אמא! את יודעת לאן אני הולכת ,זה בסיס צבאי שם, אני לא צריכה לשמור על עצמי בכלל, יש שם מספיק חיילים שיעשו את זה."
היא התחילה לבכות. "אמא, אני אהיה בסדר, אני מבטיחה." נתתי לה נשיקה על הלחי והשתחררתי ממנה, הלכתי לבית של איימי מבלי להביט לאחור, כי ידעתי שאם אני אראה אותה אני אתחיל לבכות.
איימי חיכתה לי על המדרכה ליד הבית שלה, היא החזיקה שתי מזוודות גדולות.
"ארזת הרבה בגדים…" אמרתי לה כשהתקרבתי אליה מספיק כדי שתשמע אותי.
"אחת לנשק, שני רובים וטונה של קליעים." גלגלתי עיניים והיא צחקה.
"את מוכנה?" היא הנהנה והתחלנו ללכת לכיכר של העיר.