בין הפשיט לסדן 2

פרק 2
השמש זרחה ועננים שמיהרו להסתלק השאירו שלוליות מים גדולות כים.
הגעתי אל חנותו של ג'ייקוב וראיתי אותו מרחוק מחבק את אשתו בזמן שהלחם תפח.
לא היה לי נעים להיכנס,לא כי אני לא מחבבת את ג'ייקוב וקלריס,אני פשוט רוצה לחזור הביתה ולהיות לבד.
הסתובבתי ברחוב. לכאן ולכאן אבל לא היה שוב דבר שעניין אותי או הצליח להסיח את דעתי.וייתרתי.
פתחתי את הדלת וקול הפעמון נשמע. עינייהם של ג'ייקוב וקלריס מיד נפנו אליי ועל פניהם עלה חיוך גדול,כאילו בתם הגדולה חזרה מדרך ארוכה.
הם ששו לעברי וחיבקו אותי. השיבו אותי וג'ייקוב הציע לי מים וקלריס הציעה לי לאכול קוראסון טרי שהרגע נאפה. אבל אני סירבתי,כמו שאני תמיד מסרבת לאכול ביום הזה.
"לוציוס שלח אותך בשביל המסמכים?" שאל ג'ייקוב בחמימות.
"כן." אמרתי קצרות.
נשמע בכי של ילד קטן. בנם הקטן של בני הזוג.
קלריס התנצלה ומיהרה להרגיע אותו. ג'ייקוב נבר בערמת דפים כדי למצוא את המסמכים הדרושים. בנתיים קלריס חזרה עם בנם,וויליאם. נראה כי הוא שיחק ליד האש ונכווה קצת בידיו הקטנה.
לבי נצבט. איני מצליחה למנוע מעצמי את המחשבה שבגיל הזה ליבו הקטן והחלש של אחי חדל מלפעום.
"את מרגישה טוב,אנג'ל? את נראית מעט חיוורת." היא התקרבה אליי בלי לחכות לתשובה ואחזה בידי."את רועדת",פסקה,"קר לך?"
"אני…" המילים נעתקו מפי.
"אני…" אמרתי שוב. הרמתי את כפות ידי באיטיות וראיתי את עצמי רועדת.
"ג'ייק? אני חושבת שהיא שוב נכנסת לזה. טפל בה ואני אשכיב אותו."
ראיתי שהוא עוזב הכל ומחבק אותי במהירות. הרעד לא פסק,אבל הוא האט.
"אנג'ל…אני מבין שזה קשה לך מאוד. שכל יום את נאלצת לחיות בשאלה "אם הייתי שם הייתי עושה משהו?" אבל ההיסטוריה קיימת ולמילה "אם" אין מקום בה. אין אפשרות לסובב את הגלגל לאחור." אמר ונשק למצחי.
הרגשתי לפתע את לחיי חמימות והיה לי טעם מלוח בפה.
"כן. תוציאי את הכל…ככה טוב…" אמר וליטף את גבי בשעה שהתייפחתי ככה.לא העזתי לעשות זאת ליד אבי.
"ג'ייק, אני מצטערת שאתה צריך לעזור לי בכל פעם."
"שטויות." נופף בידו בביטול וחייך את חיוכו הכובש והחמים.
קלריס נכנסה לחדר והובילה אותי אל אחורי החנות כדי לשכב על המיטה.היא הניחה מגבת לחה על ראשי והרגשתי איך אט אט עייני מאמצות את החושך.