אבל בשביל מה?! [בבקשה תקראו את זה, בבקשה בבקשה]
סשה, יקירה, תני לי לומר מילה.
אני שונאת אותך, ילדה מפגרת וארורה.
כי היית חייבת ללכת ולקבוע לי פגישה.
למה את חושבת שאת יודעת מה טוב לי?!
את יודעת כמה זה קשה בשבילי?!
חשבתי שאת אמורה להיות חברה שלי!
את הרי יודעת שאני מטופשת
ואת יודעת שאני די מטורללת
ואת יודעת שאני לפעמים משוגעת.
ולא, בגיל חמש עשרה אני לא רוצה חבר
ולא, אני לא רוצה להתאהב
ולא, אני לא רוצה להיפגש או לשקר או לעשות שום דבר!
נמאס לי שאת מחליטה בשבילי כל הזמן!
את חברה נוראית ונמאס לי ממך!
את מציקה ומייאשת ואני שונאת אותך! את חושבת שאת יודעת מה טוב בשבילי! את דוחפת אותי כנגד רצוני לפגישה עם האקס שלך כי הוא נהיה חתיך בשלוש שנים שלא ראית אותו?! ברצינות?!
ואני לא רוצה ואני פוחדת לומר לו. ואני לא יודעת איך לעשות את זה. ואני בוכה ומקלידה מכתב שלעולם לא תראי ושוב שוקלת התאבדות. יודעת למה?! כי זה רציני! אני לא רוצה לפגוע בו, אבל אני גם לא רוצה לפגוע בעצמי! למה אני חייבת להיפגש עם איזה בחור שפעם אחרונה שראיתי אותו הייתה כשצחקתי עליו וקראתי לו פוזל לפני שלוש שנים?!
ואת חייבת תמיד לנסות! אורי, אולג, אפילו עם בנות רצית לשדך אותי! מה הבעיה שלך?! אני רק בת 15! אני לא רוצה, ואני לא צריכה שום אהבה! ולא קשר רומנטי! לא, סשה, אני לא רוצה! וכן, אני שואת אותך עכשיו! בכל הלב והנשמה!
באמת, פשוט נמאס לי ממך. את מטומטמת, את מייאשת, את טיפשה, את מעצבנת, את שתלטנית, את מעליבה, את חושבת שאת יודעת הכל, למה אני חברה שלך בכלל?!
ומה אני אעשה עכשיו?! ומה אם הוא יתאהב בי?! ואם אני אפגע בו בטעות?! אני לא רוצה את זה. אני לא רוצה לראות אותו בנסיבות כאלה. בשביל מה עשית את זה?! אני מרגישה פחד עצום בכל פעם שאני חושבת על זה, אני עם דמעות בעיניים וכאב בחזה, אני רוצה לדפוק את הראש בקיר ולהרוס דברים, אני בהתקף חרדה ואני חוששת שאני בקרוב אתחיל לרעוד בלי שליטה שוב.
למה?! למה היית חייבת להתקשר אליו?! אני התבדחתי כשאמרתי לך שנצא לדאבל דייט, התבדחתי! את לא יכולה לקבל בדיחה?! באמת?! כואב לך כל כך?!?!
ומה אני אמורה לעשות?! הא?! למה אני צריכה לשבת מול המחשב ולקלל אותך על דבר שהטמטום שלך הוא האשם המוחלט ולבכות! למה אני סובלת כאן?! בגללך אני זאת שסובלת עכשיו! בגללך אני בוכה! בגללך אני רוצה למות!!! בשביל מה?!
תגובות (62)
אי אפשר לחבב את הדמות הראשית שלך והיא פוגעת לך בסיפור והופכת אותו למייגע לקריאה. סלאמת'
אתה פשוט שופע רגישות, באמת.
אני רק מנסה להיות כנה, או שקיוותי שאני אשקר לך בפרצוף כדי להטמיע בך חלומות של גדלות? ואם ככה איך תלמדי? האמת תמיד מנצחת.
סלאמת'
קיוות*
האמת? התגובה שלך דניאל, מרגיזה אותי. איפה הרגישות שלך באמת?
במקרה זה לא סיפור. במקרה זו הוצאה אגרסיבית ולא מאורגנת של מה שעובר לי בראש כרגע. אם תגיב עוד פעם אחת אני אשנא אותך לנצח ולא אכפת לי שזה לא קשור וכראה לא אכפת לך.
תלמד להבדיל בין סיפור לפריקה.
אוי ואבוי, אם זו את במרכז הסיפור אז זה גרוע כפליים. את מוציאה את עצמך כנערה בלתי יללנית ובלתי נסבלת.
המסקנה שלי היא שאסור לעשות על עצמך סיפור ובטח לא כשאת במרכז. בין אם זה סיפור אמיתי או "סתם פריקה" מחיים היום יום אנחנו לא צריכים לסבול מזה.
סלאמת'
דניאל, אתה ממש מגעיל אותי. באמת. חסר רגישות ברמות נוראיות.
כי אני חייבתי אותך לקרוא, נכון?
וכן, אני יללנית בכיינית, אני מודה. יש אנשים כאלה. מה לעשות.
אני מצטער שככה את מרגישה. אבל כזה אני. לא מסוגל לשקר.
האמת פוגעת יותר מכל.
סלאמת'.
אכפת לך להפסיק לסיים תגובה בסאלמת'? זו אחת המילים השנואות עלי בכל אופן, ואתה מוריד את האהבה שאין לי אליה אל מתחת לקו האדום.
חחחח מה הקשר האמת?
גם אני לא מסוגלת לשקר. אבל אתה יודע, יש דרך להגיד דברים, ובצורה שאתה אמרת, אני אפילו נפגעתי בשמה. זה מה שנקרא חסר רגישות.
האמת לפעמים יכולה לגבול בחוסר רגישות, ככה זה.
סלאמת'
אתה אומר שאי אפשר לחבב את ליזה לפי הקטע שהיא כתבה? היא אפשר לחבב אותך! אתה מעצבן ברמות!
ואולי תפסיק עם המילה הטיפשית הזאת? זה סתם מוציא אותך מתנשא
תפסיק. לומר. סלמאת'. אני לא יכולה לראות את זה יותר.
ותהיה חסר רגש ואמיתי כמה שתרצה, פשוט תחסוך ממני.
אי* אפשר לחבב אותך.
הגייה נכונה תתקבל בברכה.
סלאמת'
אתה יודע מה עוד יתקבל בברכה? אם תפסיק כבר לומר סאלמת'.
קטנוני ברמות. אז התבלבלתי, מי ישמע…
אגב, מדובר באיות, לא בהגייה.
איות זה כתיבה, הגייה זה תיקון איות. להבא למדי את ההבדלים (או את אי ההבדלים במקרה הזה)
בברכה.
סלאמת'
עוד פעם אחת תגיד סאלמת' ואני אדווח עלייך שהתגובות שלך פוגעניות. כי זה לא שקר.
כזכור לי הגייה זה האופן בו אתה אומר את המילה ואיות זה האופן בו אתה כותב את המילה. זה מה שזכור לי. -.-
ובאמת תפסיק עם המילה הזאת!!!
תראי, את לא טועה, את פשוט לא צודקת.
בברכה.
אני לא יודעת למה גיחכתי כרגע כשקראתי את התגובה שלך.
אתה מרגיש שאתה טרול על כולם. הבנתי.
אני לא טרול. אני אומר אמת.
בברכה.
קראתי ברפרוף את שאר התגובות כי התגובה הראשונה עניינה אותי, בואו נעזוב לרגע את זה שהיה אפשר להגיד את זה יותר בנחמדות, לא צריך להתייחס לכל תגובה, תמיד יהיו את אלה שלא יאהבו ואין מה לעשות עם זה. טבעו של האדם.
מה שמשך אותי זה שרשמת שאי אפשר לחבב את הדמות הראשית. לא כולם מושלמים, וזה שכתיבה זה דמיון לא אומר שהדמיון מושלם, לא כל דמות צריכה להיות מושלמת וחסרת סטיגמות. זה שיש לה התקפי חרדה לא הופך את הסיפור לגרוע.
וגם כאן לא התייחסתי לעובדה שזו לא דמות, ושזה לא סיפור למקרה ההדגה.
ואם זו לא הייתה הכוונה שלך, אני מצטערת זו פשוט הדרך שקיבלתי את זה.
האמת שהדמות ["דמות"] הופכת את הקטע ["קטע"] לנוראי ביותר. יותר ממה שהוא. הקטע בהחלט מייגע ופתטי והעליתי אותו לכאן כי יש לאנשים כאן נטייה להיות נחמדים אלי, במיוחד בפריקות. אז כן, גם קצת לקחתי יותר מדי ללב באותו רגע. הייתי בהתפרקות כשכתבתי את זה וכשעניתי על זה.
בנוגע לכל השאר, אין לי מושג למה התכוונת [קשה לי להבין דברים] אז… סי.
בואנה הדניאל הזה חתיכת זין קטן… ליזליז את אוסומית ותני כיף גם אני בכיינית פתולוגית…
ליזה תראי, לפי מה שהבנתי (תקני אותי אם אני טועה), סך הכל היא כן רצתה בטובתך. ואני לא כל כך מבינה האמת את הכעס שלך על חברה שלך… אוף, זה מסובך לי להבין את זה XD. בכל מקרה, אם זה לא טוב לך, מה הבעיה שלך להפסיק את זה?
א. היא יודעת שאני לא רוצה ולא מוכנה ולא שום דבר שקשור לאהבה. היא מכירה אותי. היא אמורה להתחשב בי.
ב. אני לא יכולה לעשות שום דבר. אני פחדנית מדי, אני פוחדת שאני אפגע בו.
ליזה, עם כל הכבוד לו, את יותר חשובה! זאת אומרת, לעצמך… קודם כל חשוב שאת לא תפגעי ושתעשי מה שטוב לך. אם את לא תעשי את זה ולא תדאגי לעצמך, אף אחד אחר לא ידאג לך. אין מה לעשות, תגידי לו שאת לא בנויה למערכת יחסים. זה לגטימי לגמרי ואין שום סיבה שהוא ייפגע מזה.
אל תחשבי יותר מדי על מה יקרה, אם זה לא טוב לך, אין לך שוב סיבה להמשיך עם זה.
הקטע הוא, שאני לא יכולה לסבול את המחשבה שאולי פגעתי במישהו. אני פשוט לא יכולה.
למה שתיפגעי? דברי איתו בעדינות, תגידי לו את האמת. אין סיבה שהוא ייפגע.
וסליחה, אבל את לא יכולה כל הזמן להיות נחמדה לאחרים כשזה פוגע בך.
את טובה מדי. :(
אני לא, באמת שאני אדם די נוראי, זה למה אני שונאת לפגוע כשיש לי אפשרות שלא.
אבל זה פוגע בך!!! תפסיקי את זה או שאני באה אליו ואומרת לו את זה!
הכל טוב, הוא לא ייפגע. וסליחה, אבל לדעתי זה יותר פוגע שאת איתו כשאת לא באמת רוצה אותו מאשר שתפרדי ממנו בגלל האמת שלך.
הגיון…
וסליחה, אבל כל הזמן אני אומרת "וסליחה". חח שמתי לב. ♥
אני יודעת, אבל אין לי מושג מה אני אמורה לומר לו. כאילו, כל צורה שאני יכולה לחשוב עליה פשוט יוצאת מגעילה\אגרסיבית\זוועתית\מבולבלת
ממש לא חחח…
תגידי לו את האמת!!! הוא יכבד אותה. תגידי לו שאת לא בנויה כרגע למערכת יחסים, את מעדיפה להיות לבד ושלא ייקח את זה אישית. זה הכל.
אבל אני ממש פוחדת לעשות את זה. כאילו, ממש.
אל תפחדי. עדיף שתעשי את זה כמה שיותר מהר… את סתם תחרטי על זה אם תתני לפחד להשתלט עלייך.
אני ממש מבינה את הכעס שלך, גם אני כועסת על החברה הכי טובה שלי לפעמים בגלל קטעים עם בנים. את תמיד יכולה לדבר איתי אם את רוצה!
תודה, אני שמחה שאני לא היחידה שכועסת על דברים כאלה.
ליזה את הפסדת עכשיו את החתונה שלי אם דור!!! את אישה מאוד לא תומכת…(אני אקרה את הסיפור מחר, אני לא מסוגלת להתרכז עכשיו בכלום)
עם*
כאילו זה רק מעניין אותך? לתקן אותה? חחחחחחח
מה עם 'מזל טוב'? 'איך פספסתי'? 'למה לא קראתם לי'? XD
ראיתי באזור התגובות האחרונות את העניין. מצטערת, לא במצב רוח. אני אעשה משהו נחמד מחר
סורי שאני דוחפת את האף שלי, אבל באותה מידה מה עם התייחסות למה שהיא כתבה? אפשר להבין שכרגע לא קל לה. אז מה עם קצת רגישות כלפיה?
היי! לא מכניסים כאן הודעות ספאם.
ודור איזה חמוד אתה, ממש גבר מגונן, חסר לך ואתה לא חולה מתישהו במחלה מוזרה
*חיוך רוחש מזימות
א. כי לא קראתי אז מה אני אכתוב.
ב. סליחה אם הייתי חסר רגישות כלפי הסיפור, הכנראה יפיפייה שלך, באמת.
ג. קרה משהו ליזה? אוי אני לא אוהב לראות אותך עצובה. במיוחד כי את כזאת מצחיקה.
ד. איך אני אמור להבין שהיא במצב כזה? אה אולי דרך הסיפור *מטומטם שכמותי*
אוי סליחה ליז, באמת נדחפתי אפילו בלי לקרוא. את יודעת שזה לא בכוונה, באמת סליחה על חוסר הרגישות, אני כאן בשבילך את יודעת את זה, נכון?
קבלי חיבוק אוהב, וכתף להניח עליה את הראש.
*אני נמוכה אולי זה לא יהיה נוח אבל בכול זאת…
זה בסדר, אין לי בעיה עם זה. מצטערת שאני מגעילה, אני לא במיטבי.
ליזי, כמו התגובות שלמעלה.
את יותר חשובה.
אפשר להתגבר על שיברון לב, אל תגרמי לו להתאהב בך אם את לא רוצה.
או שתבהירי – אני לא רוצה חבר.
כשזה מגיע אלייך ואל הרגשות שלך אל תהססי להגיד את מה שיושב לך על הלב.
כי בעתיד, את תצאי עם כל אדם שיבקש ממך רק כי את לא מסוגלת לפגוע בו?
לא. נכון?
אז אל תגרמי לעצמך לעצב ותגידי לו את זה.
אני שונאת שקוראים לי ליזי, רק שתדעי.
הייתי מבהירה, אפילו שלחתי הודעה וזה… בעיה היא שעכשיו, כשסוף סוף יש לי אומץ, הוא מנותק.
היי מה למות? שום למות!!!!
איפה נעלמה ליזה שמוצאת את במצחיק בכל דבר?
אם את מרגישה רע בנוגע למה שכתבת (ולדעתי את ממש לא אמורה להרגיש ככה) אל תתני לזה להשפיע עלייך, תגמרי את זה ביפה וזהו.
אל תפחדי… אני תמיד פה איתך לוז
נגבי את הדמעות, שטפי את הפנים, ותגידי לעצמך שאת חזקה מספיק, לא להישבר אנחנן אוהבים אותך פה מלא!!!! אני אוהבת אותך!!!
תודה
וליזה הזאת לא נעלמה. פשוט היא התעייפה מההצגה והלכה לנוח. היא תחזור מחר כמו חדשה.
ליזה, בתור דבר ראשון: לא למות לי. אני צריכה את האישה שלי.
בתור דבר שני- תגידי לילדה הזו את כל מה שאת חושבת שפנים ותגידי שאת לא חברה שלה יותר!
דבר שלישי- תסבירי לאקס הזה שלה בלי לפגוע בו מה קרה. וזהו, אני בטוחה שלא ייפגע.
עכשיו איפה ליזה האמיתית שלי?
בעיה היא שהיא די חשובה לי. כאילו, נגיד על כל מאה דברים רעים שהיא עושה, דבר אחד טוב והכי כבר חשובה לי. ואני מנסה, אבל הוא פאקינג לא מתחבר [אסהול]
די, ליזה, את בחופש עכשיו נכון?
אז אל תחשבי עליה.
פשוט קחי לעצמך כמה ימים הפסקה.
לפעמים צריך לקחת הפסקה כדי שיהיה טוב יותר אחר כך.
תעשי שיומיים את לא מתקרבת אליה ולא חושבת עליה, ואז תבואי אליה בגישה חדשה.
למה אני מזדהה עם כול מה שאת כותבת???
מרגיזה לא בא לי לזכור כעס וכאב, כשהם חלפו…
תודה [?] מצטערת [?] *מבולבלת* [!]
בס"ד
זה הסיפור הכי אמיתי שקראתי באתר הזה, והייתי מדרגת חמש אם הוא לא היה כואב כל כך. הוא ממש פצע אותי, וכמעט גם אני רציתי למות. יש כל כך הרבה כאב במכתב הזה. אני מכירה את ההרגשה הזאת של סוף העולם ושבא לך לשבור דברים וכל זה. את כתבת את זה מאד אותנטי, ואני ממש מודה לך ששיתפת אותי ברגש אמיתי שלך.
אני מאד מאד מקווה שהכל יסתדר לך הכי טוב שיכול להיות. באמת שאכפת לי ממך למרות שאני לא מכירה אותך.
שיהיה לך רק טוב!
מקוה שזה כבר הסתדר!!
זה הסתדר, תודה רבה.
למרות שאני באמת לא מבינה מה אהבת כאן. כל מה שכתוב כאן זה כעס ועצב וייאוש, והכל קשור בסרט פתטי להחריד ורחמים עצמיים.
אולי זו אני, אני ושנאתי לרגשות אנושיים שהופכים אותנו ליצורים רכרוכיים ולא-טבעיים. רוב האנשים מתחברים אליהם, ורוב הזמן גם אני, אבל הבעיה היא שהם די הרגשות שלי וזה גורם לי להרגיש פתטית.
בכל אופן, תודה גם על הדאגה. הכל הסתדר ^^"