מגפה פרק 1~ חלק 4
"היא לא הולכת לשום מחנה. אני לא נותנת לילדה שלי ללכת לשום מקום! הספיק לי אבא שלה והאחים שלי." דמעות הופיעו בעיניים של אמא.
"אני יודעת איך את מרגישה הלנה אבל ראית מה קרה היום, היא כמעט נהרגה. אם כמה שתרצי את לא יכולה להגן עליה, אני גם לא רוצה להיפרד מאיימי אבל זה הדבר הנכון לעשות." אמא של איימי דיברה בהחלטיות אבל היה ניתן לראות שקשה לה לומר את הדברים הללו.
לא ממש יכלתי לחשוב באותו רגע. בעוד שהמבוגרים המשיכו לריב נראה שכל הקולות התערבבו יחד, ולא יכלתי לשמוע מילה יותר. זה קורה הרבה פעמים, כשיש יותר מידי לחץ והרבה אנשים.
מבלי ששמתי לב החזקתי את הראש שלי בידיי, הראש שלי כאב, הכל התחיל להסתחרר.
די! די! תפסיקו לדבר…
היה לי קשה להבין מה קורה ואז שמעתי קול: "סיידי? את בסדר?" הרמתי את המבט שלי וראית את הפנים המודאגים של איימי בוהים בי.
"הראש שלי מסוחרר…אני לא יכולה כשכל כך הרבה אנשים מדברים בבת אחת, זה מבלבל." אמרתי והיא חייכה חיוך מעודד.
"סיידי?" אמא שלי כנראה הבחינה שאני לא בסדר והיא באה אליי במהרה. "אויי מתוקה שלי, שכחתי איך את מגיבה כשיש כל כך הרבה תנועה מסביב."
"אני בסדר אמא, אני רוצה ללכת." אמרתי ללא היסוס.
"מה?" היא הסתכלה עליי בהפתעה גמורה.
"למחנה האימונים אמא. אני רוצה ללכת לשם. אני רוצה להיות חזקה יותר אמא, שמה שקרה היום לא יקרה עוד פעם." אני רוצה להתרחק ממך ומהעיר הזאת לפני שאני אהפוך למפלצת.
"סיידי…" היא היססה להמשיך ואמא של איימי התפרצה: "הנערה רוצה ללכת הלנה, בבקשה תני לה. הן העתיד שלנו, הן צריכות לשרוד."
עם דמעות בעיניים אמא שלי פתחה את הפה, "את בטוחה? את תהיי בסדר?" חייכתי חיוך גדול.
"אני אהיה בסדר אמא, אני מבטיחה."
תגובות (1)
וקדימה פרק שתיים! D:
תמשיכי :>