מלאך -פרק 4

שבועות מספר עברו מאז.
ערב אחד,עמד מייקל על המרפסת.
הוא הרגיש שמשהו לא בסדר.משהו הטריד את רוחו.
הוא הביט אל האופק,שקוע בהירהורי נפשו.חופר עמוק בנשמתו.
״מייקל,״נשמע קולה של לורן..״מה העיניין?״
״כלום,אני רוצה להיות קצת לבד.עם עצמי..״הוא אמר,כשהיא מבחינה במבט המיוסר,העצוב שלו.מבט של כאב לב.כן,כואב לו הלב.
״אני רק רוצה לעזור..״היא אמרה.
אני יודע..״הוא אמר במין חצי חיוך.חש בשטפי אומץ בלתי נלאה בכל גופו.
אומץ בכדי להגן עלייה בכל מחיר.כשאינו יכול לספר לה שהיא בסכנה.
״אז תאמר לי..מה קרה?״היא שוב שאלה.
״אני..אני..אני לא יכול.״הוא ענה,כשלפתע דמעות מציפות את העיניים היפות שלו. כן,דמעות עמדו לו בעיניים.
״מייקל..״היא ניסתה לברר.
״..הניחי לי..״הוא ביקש ממנה.
״אני דואגת לך..״ היא אמרה בפניו.
״..בבקשה..״הוא התחנן בפנייה.
״למה אתה לא נותן לי לעזור לך?״היא שאלה.
״..לורן,זה לא מכוון אלייך.אני מבקש ממך,הניחי לי.בבקשה ממך..״הוא ביקש..״מסתובב לי הראש.״
כשהיא ניגשת לחדרה המומה.לראשונה,הוא אינו רוצה להיות לידה.
היא שכבה במיטתה עצובה עד שנרדמה.
מייקל עמד שם עד שעת לילה מאוחרת.לראשונה בחייו הוא הבין מהו כאב.
כאב נפשי.לא פיזי.מתייסר בתוך תוכו.הוא הרגיש שזה הורג אותו.זה קורע אותו לגזרים.
משהו בו השתנה פתאום.וככל שעבר הזמן זה נעשה חזק יותר..
הוא ניגש לחדרה כדי לבדוק מה איתה.
היא ישנה עמוקות.מייקל כיסה אותה בשמיכה וליטף את פנייה ברכות.
כשלאחר מיכן,נשכב לצידה ונרדם כשהוא אוחז בה,קרוב אל ליבו.
כשבבוקר,בשעה שהיא התעוררה הוא כבר היה ער מזמן והכין לה ארוחת בוקר.
היא התיישבה לאכול בזמן שהוא היה במקלחת.
הוא השאיר לה פתק קטן בצבע לבן ובו היה כתוב:״i'm sorry״..
אך עוד יום עבר על שניהם ללא מילים.
כשבערב,לאחר שחזרה מהעבודה היא מצאה אותו שוב במרפסת..
מצטער כל כך על הכאב שגרם לה בימים האחרונים.
אף על פי שהם לא זוג מאוהב,זה כאב לו.
זה כאב לו מאוד והוא לא ידע מה לעשות עם זה.
עיניו הוסיפו לדמוע,לא היה ידוע אם זה בגלל הרוח או בגלל סערת רגשות.
״אתה לא חושב שזה מוגזם?״היא שאלה..״כדאי שנתחיל לדבר…״
מייקל שתק.כשלפתע היא חשה את שפתיו ננעלות על שפתיה.
הוא נישק אותה .נשיכה ענוגה שהילה מתלהטת מרגע לרגע.
נשיקה עוצמתית ועוצרת נשימה.