מלאך-2

ערב קשה עבר על לורן שהמתינה לרגע שיוציאו את המלאך מחדר הניתוח.
הצוות הרפואי עבד קשה מאוד על מנת לייצב אותו ולהשאירו בחיים.
פגיעה בעורק הלב היא פגיעה קשה.
לורן ישבה בחדר ההמתנה והתפללה לשלומו.
בשעת לילה מאוחרת,הוכנס לחדר במחלקה כשהיא מלווה אותו לשם.
הוא עדיין היה מורדם מהניתוח.
לורן ישבה ליד המיטה שלו כמה רגעים.היא אינה מכירה אותו אך משום מה,היא דואגת לו.
בבוקר,כשהחלה המשמרת שלה היא התגנבה לחדר שלו כשאיש אינו רואה.
מתיישבת לידו ומניחה את הסטטוסקופ שלה על החזה שלו שהיה חבוש.
עד מהרה היא שמעה את הלב שלו שפעם בקצב תקין.
היא כל כך שמחה והתרגשה לגלות שהוא בסדר.
כשאט אט הוא החל מתעורר.זוג עיניו היפות הביטו בה.הוא חייך מין חיוך מקסים עדין,מלטף את ראשה מסיט את השיער מעיניה.לורן הביטה בו.העיניים המדהימות שלו,איכשהו שבו אותה.
״אני שומעת את הלב שלך..״היא אמרה,״רציתי לדעת שאתה בסדר..״
״אני בסדר..״הוא אישר..מוסיף להביט בה,מחייך חיוך עדין,כשידו נאחזת בידה ולא מרפה.
העיניים הבהירות שלו נצצו באורה של השמש שחדרה מהחלון.
עדיין,קשה היה לו לנשום בעצמו.
הוא היה מחובר לחמצן.שניהם ישבו קרוב זה לזו כשלורן מביטה בגופו המושלם.
בזוג הכנפיים שלו,לא מצליחה לעכל את העובדה שהוא מלאך,או שמא היא חולמת.
המבט שלו,הנשימות שלו על צווארה עוררה בה תחושה כה אינטימית.מעט,מביכה.
כשלפתע,הוא רעד מעט,במין תחושת אי נוחות.
״..אה..זה כואב..״הוא רעד מעט לפתע.
״מה העיניין?״היא שאלה.
״החזה שלי.אני מרגיש כאילו חתכו אותי לשניים..״הוא אמר.
״..חכה רגע..אני הולכת לומר להם שיתנו לך עוד מורפיום..״היא אמרה.
״..לורן..״הוא תפס את ידה..״אל תלכי..״
״אייך..אייך אתה יודע את שמי?״היא שאלה.
״כפי הינך כבר יודעת..אני מלאך…״הוא אמר.
״..אני כבר חוזרת..״היא אמרה לו.כשהם חולקים רגעים אינטימיים.
״אני אשרוד..״הוא אמר בפנייה..מסרב לתת לה ללכת.
״..מה שמך?״היא שאלה אותו.
״מייקל..״הוא ענה בפניה,מביט בה במבט עדין,כשהוא חש כאילו מבטה חודר לתוכו.
״..אתמול בלילה..אתה הצלת את חיי..מדוע?״היא שאלה.
״זו העבודה שלי..״הוא ענה,עדיין מלטף את פנייה.
״כמעט נהרגת.״היא אמרה.
״זה לא משנה..״הוא ענה בטיבעיות..״כל עוד את חייה ונושמת.״
לאחר מיכן,ניגשה לורן לעבודתה והחלה לטפל בחולים שונים.
אך ראשה היה במקום אחר.
מייקל שהה בבית החולים כשבוע ימים.כשמצפה לו גם החלמה בבית.
ערב אחד,כשחזרו מבית החולים,השכיבה אותו לורן במיטה,בחדר האורחים שלה.
כן.היה לה בית גדול.
בית גדול וריק כל כך מאז ג׳ון,הארוס שלה עזב.
מייקל שכב במיטה,מכוסה בשמיכה רכה ונעימה.
איין כמו להיות בבית.
כשלורן כבר נירדמה,הופיעו שניים מזקני המועצה של מייקל כהרף עיין.
״..שלום מייקל..״הם אמרו בפניו.
״אלישיה,גאווין..שלום לכם..״הוא נאנח.
״דע לך כי אנחנו רואים ושומעים הכל.אנחנו יכולים גם לשמוע את הלמות ליבך..״אמרה אלישיה.
״במה חטאתי?״שאל מייקל את זוג הזקנים.
״..אתה חולק אינטימיות עם הבחורה האנושית הזו.אתה יודע שאסור לך,בתכלית האיסור להתאהב בה!״אמר גאווין.
״..אני לא מתאהב בה.״אמר מייקל.
״..ראה הוזהרת!״הם הזהירו אותו ונעלמו.