כמו שתמיד רציתי להיות…
הקדמה:
שלום אני דניאל אבל רק ההורים שלי ואחי קוראים לי כך. אני בחיים לא אענה לכם עם לא תקראו לי דני. דברים רגילים על עצמי בוא נראה..? אממ.. בת 16 גרה ברמת אביב, אני יודעת שלכולכם עולה עכשיו לראש ואוו איזה טחונה, ותכלס אתם צודקים משפחה עשירה וכל זה אני אגיד, זה לא כמו שזה נראה יש הרבה לחץ: לרצות את ההורים לא להביך את המשפחה שזה קצת קשה במצב שלי וכמובן לא להיות כמו טום, אח שלי. מספיק ההורים שלי צריכים להתמודד איתו אז אני לא חושבת שעוד מסוממת אחת בבית תעזור להם. אז בכל מקרה אני לא לוקחת סיכונים, לא רוצה להכעיס או לאכזב את ההורים. ולפעמים אני חושבת מה יקרה אם, פעם אחת אני אעז להשתחרר ולהתנהג כמו שתמיד רציתי להיות? בשביל לגלות את זה, נראה לי תצטרכו להמשיך לשמוע את הסיפור
תגובות (5)
אוקיי נחמד… יש לי כמה הערות.
זן לא בדיוק הקדמה, לא תיארת מראה אן תחביבים חוץ מהמעמד שלה ומהקטע שהיא רוקדת לפי החליל של ההורים.
את לא צריכה לדבר אלינו ״נראה לי תצטרכו להמשיך לשצוע את הסיפור״ לא, את אמורה פשוט לפרט עליה, זה סיפור בינה לבין הדמויות לא בינה לבנינו.
עם= אם* (מילת תנאי)
מקווה שתיישמי את הדברים ובהצלחה
דבר ראשון תודה על הביקורת וסורי על ה"עם" ו"אם" לפעמים יש לי בעיה עם זה…
דבר שני אני לא אמורה לפרט אליה כי אין חוקים, המטרה כרגע היא לעניין את הקוראים ומבחירה בחרתי ברגע זה לא לתאר את הדמות ולתת לאנשים לדמיין אותה בדרכים שלהם. לומדים יותר על הדמות בהמשך. העלילה המרכזית כרגע היא שהיא לא מבטאת שום רצון או דעה כדי לא לאכזב/להביך את המשפחה. לגבי הדיבור לאנשים זה רק ההקדמה אבל הסיפור הוא מנקודת המבט שלה.
תעשי מה שבראש שלך…
אממ, זה נחמד, חסר לי סימני פיסוק, כאליו אני שומעת משהיא מדברת על עצמה מאוד מהר ומקיאה את המילים. וגם היא לא ממש מסיימת במתח שיגרום לי לעקוב אחרי הסיפור, אז כדי גם למקם את התוכן בצורה שתגרום יותר סקרנות, למשל:
'אני רוצה להעז, אבל לא יכולה בגלל ההורים שלי והצער שאחי גורם להם, אני פוחדת להגיע למה שקרה לו…. מה אעשה?" זה יוצר יותר חרדה לדמות. בהצלחה!
תודה על הביקורת! אנסה ליישם אותה בפרקים הבאים.