מר פופולארי ואני פרק 5

"פגישה?" שאלתי את בן לא מבינה בעודי יושבת שלובת רגליים על הדלפק והוא מולי. "כן! מסתבר שמנכ"ל אבסולוט התרשם מהפרויקט שעשינו ורוצה להיפגש איתנו באופן אישי!" בן חייך בהתרגשות ותפס בדף הלבן עם חיוך ענקי ולא מאמין,"מזל טוב בן בן!" קראתי וחיבקתי אותו חזק. "כל זה בזכותך!" הוא הרים אותי ולחש לי, "חוץ מלהנחות דוגמניות לא עשיתי כלום בן" אמרתי לו מחייכת והוא הוריד אותי לרצפה. "אז למה הם רוצים לפגוש גם את נטלי סבג?" הוא שאל והושיט לי את הדף כשהחיוך לא יורד מפניו. "מה?!" צעקתי בשוק וחטפתי ממנו את הדף,"בן בן זה במועדון" הסתכלתי עליו במבט מבולבל,"כן טוב הם אמרו שהם רוצים שניפגש קודם במסעדה ואחר כך נלך למועדון 'יגואר' שנמצא ב.." הוא הסתכל על הדף וחיפש את המיקום של המועדון,"איטליה?!" הוא צעק ונתתי לו סטירה "עשית אותי חרשת!" צעקתי לו ושנינו צחקנו,"לעולם אל תרביצי לי!" הוא צחק ושפשף את ידו על ראשי "אוקיי אוקיי" ניסיתי להתרחק ממנו אך רגליי רגלי הסתבכו וכמעט נפלתי. "תיזהרי" הרגשתי זוג ידיים חזקות תופסת במותני והקול הצרוד והסקסי להפליא הזה לוחש לאוזניי,"נזהרת" אמרתי לו בולעת את הרוק. "אז קיבלתם את ההזמנה?" רוי שאל וייצב אותי על הרצפה. "כן! אחי תודה זה לא מובן מאליו מה שעשית בשבילנו" בן חיבק אותו חיבוק של אחים ונשק לראשי,"אני חייב ללכת להזמין כרטיסים לאיטליה" הוא קרא ובא להיכנס למחסן "אין צורך אחי" רוי אמר והוציא מכיסו האחורי שני כרטיסי טיסה,"תן לי להחזיר לך" בן אמר עם מבט המום ואני חטפתי במהירות את הכרטיסים. "רגע.." פתחתי הכרטיס ששמי היה עליו בהבעה מבולבלת. "הכרטיס הזה הוא לברזיל" הסתכלתי על רוי לא מבינה ואחר כך על בן,"חשבתי שנוסעים ל-אתה נוסע." רוי קטע את בן והמשיך,"את נוסעת לברזיל" הוא לקח מידי את הכרטיסים והכניס אותם לכיס האחורי שלו. "מה זאת אומרת? אני לא נוסעת לשום מקום בלי בן!" קראתי בהפגנתיות והסתכלתי על בן,"את נוסעת. יש לך שם הצעת עבודה" רוי אמר וחייך אליי,"בתור הזונה שלך?" שאלתי אותו משלבת ידיים,"נטלי!" בן קרא לי וחייך לרוי חיוך מתנצל. "סמכי עליי שכשאת תהיי עירומה במיטה שלי את תקבלי יחס שלא משתווה לזונה.." רוי לחש לי והסתכל בעיניי,"כש..? אז אתה חושב שאני אמצא את עצמי עירומה,במיטה שלך?" שאלתי בגיחוך "לא חושב. בטוח." הוא לחש לי בקול צרוד ועמוק ולאחר מכן פנה אל בן בטון רגיל,"דבר איתי היום!" הסתכלתי עליו המומה מרגישה את הסומק משתלט על פניי וגופי מתקשח "ולאן אתה נוסע?" שאלתי את גבו עדיין שלובת ידיים עם סומק בולט על לחיי וגשר אפי. "נראה לך שאני אתן לך לנסוע לברזיל לבד?" הוא סובב את ראשו ושפתיו התעקלו לחיוך סקסי,"זה יהרוס לי את כל הסיכויים" הוא התקרב אליי באיטיות עם החולצת טי הלבנה וחולצה מכופתרת פתוחה עליה. אוח הוא נראה מדהים! "מי אמר שיש לך סיכויים?" שאלתי אותו מנסה להתגרות בו. "מי אמר שלא?" הוא נעצר סנטימטרים מולי והעביר את האצבע המורה שלו על גשר אפי,"עדיין מסמיקה" הוא חייך ולאחר שניות חיוכו ירד מפניו. "אולי אם תפסיק להתגרות בי אני אפסיק להסמיק" אמרתי לו מנסה להחזיר את הנשימה אל ריאותי כשהרגשתי את אצבעו עוברת מאפי אל שפתיי,ומשפתיי אל צווארי,ומצווארי אל המחשוף של הגופייה. "תפסיק את זה" העפתי את ידו ממני והיה שקט כמה שניות. הוא הרים את מבטו אליי במבט רעב ותפס בעורפי "רק אידיוט לא ינשק אותך ברגע כזה,את מודעת לזה נכון?" הוא קירב את פניי אליו ומשך את חולצתי קרוב אל גופו ברכושניות. "ואתה לא אידיוט" אמרתי לו עוצרת את נשמתי מנסה להחזיק את ידיי בצידי הגוף. משהו באוויר גרם לשנינו לרצות אחד את השנייה ברמות הזויות. "אוח את אוהבת להתגרות בי.." הוא לחש והסתכל על שפתיי,"השפתיים האלה במיוחד.." הוא אמר והרגשתי את אגודלו נוגע בשפתיי התחתונה. "אתה חתיכת ערמומי רוי" אמרתי לו עומדת על קצות אצבעותיי. "וממתי זה משהו רע?" הוא שאל בחיוך ערמומי. "מהרגע שבו החלטת להשכיב אותי." אמרתי לו והוא הרים את עיניו אל עיניי,"אני לא מתכוון להתכחש ליצרים שלי נטלי. אני רוצה לחלוק איתך את המיטה שלי ולגרום לך לצרוח מהנאה. וסמכי עליי שאני יעשה זאת. אבל אם לא תשאירי את התחת החצוף שלך הרחק ממני אני לא יודע כמה עוד אוכל לרסן את עצמי." הוא אמר והרגשתי את מפשעתו מתחככת בי. "רוי.." גנחתי את שמו וידי טיפסו אל צווארו. "כן?" הוא שאל בקול נמוך. "אתה אולי חתיכת ממזר" לחשתי לשפתו התחתונה ונשכתי אותה בשיניי,"אבל כדי להשכיב אותי.." חייכתי חיוך מתגרה אל מבטו המרוכז וליטפתי את עצם לחיו. "תצטרך להתאמץ טיפה יותר" חייכתי אליו חיוך מנצח והוא קירב את ראשו אל אוזני. "מי אמר שלא אעשה זאת?" הוא נשק מתחת לסנטרי ועזב את אחיזתו בי. "וואלה?" שאלתי אותו צוחקת והוא רק חייך אליי. "וואלה" הוא אמר והתרחקתי ממנו אל דלת היציאה. "חשבתי שאתה אוהב אתגרים" פתחתי את הדלת ואמרתי לו. "חשבת נכון" הוא התקרב אליי ויצא מהדלת הפתוחה. "אני לא מתכוונת לרדוף אחרייך!" קראתי לו כשהוא נכנס ללמבורגיני השחורה שלו. "חבל,כי אני כן" הוא חייך והתניע את האוטו,משאיר אותי מחייכת בשעשוע באבק שהשאיר.
שדה התעופה,ריו דה ג'נרו
"הלו?"
"איפה את?" ניגבתי את פניי מהמים ושאלתי את נטלי כשהדיבורית מחוברת לאוזני,"עדיין בשדה" היא ענתה ואני נכנסתי לבית. "חכי לי כמה דקות אני אבוא לקחת אותך" אמרתי לה ועליתי במעלה המדרגות אל חדרי. "לא זה בסדר. תביא לי כתובת ואני כבר אבוא עם מונית" ניסיונה להתחמק ממני העלה בי גיחוך. כבר שבוע שלם שלא ראיתי אותה והדבר השפיע עליי בצורה משמעותית. לא האמנתי שאני אתגעגע אליה אבל מאז אותה הפעם במועדון היא העלתה בי מחשבות ופנטזיות שלא הועילו בניסיוני להירדם בלילה. "שום מונית. חכי לי אני בא" ניתקתי את השיחה ונכנסתי אל המקלחת. כל אותו הזמן שהתקלחתי היה לי חיוך מטומטם על פניי ומצב הרוח שלי עלה תוך כמה שניות ברמה מפחידה. יצאתי מהמקלחת במהירות ולבשתי חולצת טי ומכנסי ברמודה כיאה למזג האוויר בברזיל.
חיכיתי בחנייה שעה שלמה. התקשרתי אליה עשרות פעמים ללא שום מענה מהצד השני. התחלתי לדאוג. פעם ראשונה שלה בברזיל ולא חסר פה סוטים. "לא זיהיתי אותך בלי הלמבורגיני" סובבתי את מבטי ונטלי עמדה מחוץ לג'יפ עם חיוך על פניה ושיערה שהוחלק "וואו" הסתכלתי עליה ועל השמלה שלבשה. זאת הייתה שמלת שיפון כחולה שהגיעה לה מתחת לקו הישבן ורצועות דקות החזיקו אותה על הכתפיים מליפול. "סגור את הפה שלא יכנסו זבובים" היא אמר והתקרבה אל החלון,"אני חייב להודות זה פיצוי נהדר על השעה השלמה שיבשת אותי" אמרתי לה וירדתי מהאוטו "פיצוי?" היא שאלה בחיוך לא מבין והתקרבתי אליה במהירות. "זה על הייבוש" נישקתי את שפתה התחתונה בעדינות ועיניה התחילו להכביד. "וזה על ההתחמקות שלך בשבוע האחרון" ליקקתי את שפתה בלשוני ושפתיה נפשקו מעט אבל מספיק בשביל להעמיק את הנשיקה. "וזה סתם כי את מגרה אותי" אמרתי לה ונישקתי אותה יותר עמוק. מצצתי את לשונה. ידיה שוטטו על כתפי על שניתלו על צווארי. הרגשתי את הדופק שלה מתחיל להאיץ ואת גופה מתחיל להתחמם. היא הייתה פצצת חושניות מהלכת שהתפוצצה בכל פעם שנגעתי בה. "רוי.." היא לחשה את שמי והפסיקה את הנשיקה. "מה?" שאלתי אותה מתאמץ לנשום. "אנשים מסתכלים" היא חייכה והורידה את ידיה מצווארי. "שיסתכלו" ליטפתי את לחיה וראיתי את עיניה החומות חודרות לתוכי כמו סכין. הרמתי את המזוודה הקטנה שהונחה על הרצפה ולקחתי ממנה את התיק שהיה על כתפה. "בואי" אמרתי לה ומיהרתי את האוטו. "ממתי אתה בעניין של ג'יפים?" היא שאלה ונשענה על הדלת מסתכלת עליי שם את חפציה בתא המטען. "לא יודע. מזכיר לי אוטו משפחתי." אמרתי לה והתקרבתי לפתוח את דלתה. "כל המכוניות שלך שחורות?" היא שאלה והתיישבה על הכיסא,"תלוי..את רוצה שהן יהיו בצבע אחר?" שאלתי אותה כשידי על הדלת חוסמת את דרכה. היא לא ענתה. רק חייכה ונשכה את שפתה התחתונה במין מבט שובב. "את הולכת לעשות לי חיים קשים" אמרתי בעצבים מזויפים וטרקתי את הדלת. התקדמתי אל עבר הדלת של הנהג כששמעתי את צחוקה המתגלגל. "מי אמר שחיים קלים זה טוב?" היא שאלה ונשענה על המשענת בעייפות. "את עייפה אה?" שאלתי אותה ונכנסתי למכונית. "מאוד! כל הטיסה ישבתי ליד איזה איש עסקים שחפר לי על נדל"ן וכל השיט הזה" היא אמרה וצחקקה בעייפות. קנאה תקפה אותי. "איש עסקים?" שאלתי אותה ויצאנו מהשדה. "כן..הוא הביא לי את כרטיס הביקור שלו" היא החלה לחטט בתיק הצד הקטן שהיה על רגליה. "צ'ארלס דמינגטון" היא קראה את שמו והחלה לצחוק. בן זונה. "צ'ארלס דמינגטון נמצא בברזיל?" שאלתי ולקחתי את הכרטיס מידה. "כן הוא אמר שהוא יהיה בסאו פאולו והזמין אותי לבקר אצלו" הכעס והקנאה הפכו את קרביי בזמן שניסיתי לשמור על הבעה קפואה. "את רוצה ללכת?" שאלתי אותה מצפה ומתפלל לשמוע לא. "אממ.." היא חשבה על הרעיון והסתכלתי עליה לא מאמין ובעיקר עצבני. היא הסתכלה עליי בעיניים שלה והחלה לצחוק בפראות. "מה איבדתי עם אנגלי עם מבטא מזויף שאפילו במקצוע שלו הוא לא מבין?" היא שאלה צוחקת והסתכלה על החלון. אבן נפלה לי מהלב וההקלה השתלטה עליי. "מה זאת אומרת אפילו במקצוע שלו הוא לא מבין?" שאלתי אותה ונכנסתי אל אזור כפרי בשולי העיר. "לא יודעת..התווכחנו שהוא לא יכול להשקיע בבניין שאין לו עתיד לטווח זמן ארוך בתקווה שהוא ירוויח פי 2 מכמות הכסף שהוא הוציא." הסתכלתי עליה בחיוך לא מאמין,"נטלי סבג את מפתיעה אותי יותר ויותר בכל רגע שאני מעביר איתך" חייכתי לעצמי והיא פתחה את החלון שלידה. שיערה התעופף על פניה וכתפיית שמלתה נפלה מבלי ששמה לב. לבי נעצר מההצצה שהיא סיפקה לי אך לא יכולתי להסתכן בזה באמצע נהיגה ועשיתי את הטעות שאני הולך להצטער עליה הרבה בזמן הקרוב. הושטתי את ידי אל כתפה והחזרתי את הכתפייה למקומה בלי לטרוח לחסוך במגע. "תודה" היא סובבה את מבטה אליי וחייכה. כן,היא משהו מיוחד.