ירח אדום פרק-2: רק בת 12

"הגענו, טירת פויינאר." אמר דוריאן כשהגענו לפתח הטירה אחרי שהשארנו את המכונית מאחור, הכניסה לטירה היא בעלייה ברגל וכניסה של מכוניות אסורה בשוק שליד הטירה.
"תזכרו אנחנו רק תיירים, כשנהיה בטירה אני אוביל אתכם לאן שצריך ללכת." אמרה איימי ושילמה לקופאית בכניסה לארמון. סיור יצא כשנכנסנו ועקבנו אחריו לכמה דקות שלורה מחזיקה את ידי ואני מתפאלת מיופיה של הטירה.
'בואי פונים כאן.' אמר לי לוק בתת המודע וראיתי שאני ולורה הולכות לכיוון ציור של הטירה מימיו הטובים יותר. אילצתי את עצמי ללכת משם ולעקוב אחרי איימי שעברה עכשיו לחדר קטן יותר, ספריה שבה פתוח מעבר סודי שאפשר היה לעלות בו לגג. עלינו חצי מהדרך ואיימי עצרה ליד דיוקן של ולאד השלישי לפי מה שהתווית הקטנה אמרה. היא הזיזה את הציור ומאוחריו היה חור קטן בקיר, היא הכניסה את ידה לשם.
"Sunt Amelia Vârcolac, am vizitat stăpânul castelului Vlad Tepes" אמרה וחלק מהקיר התחיל להתפורר ועליו נכתב: Bună ziua Vârcolac, de ce vrei să Dracula?
"מה זה אומר? ומה היא אמרה?" שאלתי את מייק שעמד בקוצר רוח לידה.
"היא אמרה שהיא אמיליה אשת זאב והיא באה לבקר את אדון הטירה ולאד המשפד. הקיר בירך אותה לשלום וקרא לה אשת זאב ושאל למה היא רוצה את דרקולה." אמר קורא במהירות את הכתוב על הקיר.
"Avem un vampir, trebuie să vorbim cu Domnul a Castelului" ענתה לו איימי והכתובת על הקיר השתנתה.
'Când va primi luna în castel, Domnul ocupat' הבטתי במייק במבט שואל והוא ענה מיד.
"כשיעלה הירח תיכנסו לטירה האדון עסוק. תגידי לו שזה דחוף ויש לנו עניינים עם המסדר." אמר לאיימי והיא מיד אמרה.
"Trebuie să-l întâlnesc o dată avem interese cu ordinea" אמרה קצרות והכתובת השתנתה מיד.
'Domnul va veni în curând, între timp click aici'
"האדון יבוא מיד, בנתיים כנסו." תירגם מייק והקיר התפרק ואיפשר לנו להיכנס רק שמיד נבנה מחדש חוסם את היציאה. האוויר היה לח וכבד אור עמום פלט מחדרון בקצה המסדרון שנכנסנו אליו.
"היינו בחדר מדרגות, לא היה המשך לצד זה מגדל." אמרתי מופתעת מאורך המסדרון.
"אשליה, אחת מהטובות שראיתי." אמר קמרון וליטף את קיר האבן המסוטת.
"בדרך כלל אנו רואים דרך אשליות אבל זאת הוטלה על ידי מכשף רב עוצמה, לא ראיתי עבודה טובה כזאת מזמן." אמרה קלסי ובחנה את עבודתו של המכשף. לורה נצמדה קרוב יותר אליי כשהתקדמנו לכיוון האור. החזקתי את ידה חזק והבטתי באוז, פניו היו חתומות והוא לא הראה שום רגש.
'אני מצטערת, אתה יכול לסלוח לי?' שאלתי אותו ושריריו נרפו מעט.
'אני לא יכול לכעוס עלייך לונה, אני פשוט לא רוצה לדבר עכשיו.' אמר בקור ושריריו התקשו שוב והוא שלף להב קצר מחגורתו. השאר הוציאו גם כן להבים קצרים ופייז' הביאה לי אחד גם כן.
"מה מעשכם כאן ילדי ירח? האדון לא אוהב מבקרים!" אמר קול רם מקצה המסדרון, חידדתי את מבטי וראיתי דמות גבוהה וצנומה עומדת ליד חדר ממנו בקע האור.
"אנו צריכים את עזרתו של ולאד, יש לנו ערפדית חדשה ואין דרך להגיע למסדר בגלל הסופות." אמר מייק בקול נחוש וסמכותי. הדמות זזה מהר כל כך שנראתה מטושטשת, היא הגיעה ליד לורה והרימה את סנטרה, הזזתי את לורה מאחורי והבטתי לדמות בעיניה האדומות. זו הייתה אישה, עורה החיוור הבליט את שיערה השחור כפחם ועצמות לחייה בלטו. היא חייכה קלות והתיישרה מולי, בוחנת אותי במבטה ומטה את ראשה לימין.
"אחותך נכון? היא מפוחדת מאד ממה שהפכת אליו. אין לה מושג למה היא מסוגלת. כה קטנה אך כה חזקה." אמרה בקול חמים אך נוקשה. נעצתי בה את עיני וידי שלא אחזה בלורה החלה להתחמם ולזהור.
"הכוח שלך לא יעבוד עליי חמודה, אני מחוסנת לאור יום. אני לא כמו הערפדים הרגילים, אני חזקה יותר." אמרה וחייכה ברשעות.
"היכן האדון?" שאל אוז בנוקשות וסמכותיות.
"הוא בחדרו, הוא ביקש כמה דקות לפני שתבואו אליו." אמרה מבלי להסיט את מבטה ממני. היא העבירה את מבטה ללורה שהתקרבה אליה.
"מה את עושה לורה." שאלתי אותה לא עוזבת את ידה.
"היא מדברת איתי, איכשהו." אמרה ושיחררה את ידה מאחיזתי.
"מה את עושה לה?" שאלתי והרגשתי את גופי מתחמם.
"תירגעי ילדת ירח, זה חלק מהיותה ערפדית. היא יכולה לתקשר עם ערפדים אחרים כמו שאת יכולה עם חברייך ללהקה או אהובך שם." אמרה והצביעה על אוז שעמד משמאלי.
"היא מאד מיוחדת את יודעת." אמרה מתכופפת על בירכיה כדי להיות בגובהה של לורה.
"זה מספיק ילדת לילה, אנו רוצים את אדון הטירה. אנחנו חייבים לפגוש את דרקולה." אמר מייק בתקיפות והיא קמה על רגליה במהירות זהה אליו.
"אל תקרא לו כך, אף פעם אל תקרא לו בשם הזה!" אמרה לו וידה חונקת אותו. לורה רצה אליה מושכת אותה ממנו ומעיפה אותה לקיר.
"איך עשית את זה לורה?" שאלתי ועיני פתוחות לרווחה ופי פעור.
"כי אני יכולה עכשיו, היא אמרה לי למה אני מסוגלת." אמרה והביטה בי בצורה אחרת. כאילו היא לא צריכה שאגן עליה יותר. ליבי נצבט ואני זזתי למייק שהיה על בירכיו ועל גרונו סימן מידה של הערפדה.
"אנחנו ניפגוש את האדון עכשיו." אמרה איימי לערפדה שעמדה עכשיו על רגליה בצד המסדרון. היא שיפשפה את גבה והביטה בלורה בגאווה משונה.
"בסדר ילדי ירח, בואו איתי." אמרה והובילה אותנו בהמשך המסדרון. לורה הלכה לידי אך לא נצמדה אלי כמו שעשה רק לפני כמה דקות אחדות.
'יהיה בסדר לונה, את תראי. היא יכולה להסתדר בכוחות עצמה עכשיו.' אמר לי אוז ולקח את ידי בידו. הרגשתי את החום שלו ונרגעתי.
'תודה אוז, זה חשוב לי שתבין.' אמרתי לו נצמדת אליו לחום וההגנה שלו.
"ילדי הירח כאן ולאד, הם צריכים את עזרתך." אמרה הערפדה כשפתחה דלת למשרד קטן שבו ישב איש אחד ועלעל בדפים על שולחנו.
"תודה ואלריה, כנסו ילדיה של לופה." אמר ולאד והתקדמנו פניה.
"מזמן לא היו לי מבקרים התגעגעתי להרגיש חום של אנשים, אך לא כולכם חמים מי הילדה הקטנה?" שאל וקם ממקומו לאור המנורות. הוא נראה כמו כל הדיוקנים שלו בטירה רק יותר חיוור ופחות מרשים ומלכותי.
"אחותי לא צריכה לעניין אותך, יש לנו עניינים עם המסדר ואנו צריכים את עזרתך." אמרתי והבטתי לתוך עיניו החומות. הוא הביט בלורה והטה את ראשו, היא התקדמה אליו ונעצרה לידי.
"כל מה שיש לך לומר אתה יכול לומר לכולנו דרקולה." אמרה בנחישות ופניו הרצינו לסתו התהדקה.
"בסדר גמור ילדה, היא תמשיך לגדול עד בגרות. זה כל מה שאני יודע עליה, מה אתם צריכים ילדי ירח?" שאל ויצא ממאחורי שולחנו הגדול מעץ כהה.
"אנו צריכים מכשף שיפתח לנו שער למסדר, יש לנו עניין איתם." אמר מייק והתקדם לראש הקבוצה. ולאד לחץ על כפתור קטן במכשיר שנח על שולחנו והוא זמזם.
"ואלריה כנסי רגע לכאן." אמר וואלריה נכנסה מיד.
"כן אדוני?" שאלה והתקדמה לעברו.
"פתחי שער למסדר, אני רוצה להיפטר מהזאבים האלה כמה שיותר מהר." אמר וניפף בידו לכיווננו. אוז הכעיס את מבטו וואלריה נהמה לכיוונו בשיניים חשופות, אוז נרגע והתקדם אליי לוקח את ידי. וואלריה מלמלה כמה מילים ושער נפתח כמו אצל ויקטוריה המכשפה שעזרה לנו להגיע למשפטה של איימי.
"היא המכשפה שהטילה את לחשי האשליה על הארמון, בגלל זה הם היו כל כך חזקים." אמר קמרון והביט בשער הסגלגל.
"אין לי עניין להשוויץ בעבודתי לכו מכאן כלבים!" אמרה והניפה את ידה מעיפה את כולנו לתוך השער. תפסתי את ידה של לורה וסירבתי לעזוב, גם כשהזעזוע של המעבר גרם לנו להתרחק ולידי לכאוב במשיכה חזקה לכיוון הנגדי ממנה.
"הגענו למסדר, היא חזקה מאד. לא חשבתי שאפשר להגיע ישר פנימה, יש להם לחשי הגנה חזקים מאד." אמרה קלסי כשקמה על רגליה חזרה.
"הוא חבר מכובד במועצה, בטח נתנו לו התר כניסה בקסמים." אמר מייק כאשר קם והחל ללכת לכיוון המשרדים שביקרנו בהם במשפטה של איימי.
"הפעם אנחנו לא נבקר את תאודסיו, אנו לא צריכים שופט ילדי ירח אלא שופט ילדי לילה." אמר דוריאן וניווט בין המסדרונות הצרים של המסדר.
"איזה שופט יש לערפדים?" שאלתי מצמידה את לורה אליי למרות שלא פחדה.
"שופטת, יש את מריה." אמר וראיתי חיוך קטן על פניו, קלסי ראתה זאת ועל פניה עברה הבעת כעס. חייכתי לעצמי והדחקתי גיחוך, אוז הביט בי מגחך קלות בעצמו וחייך אליי.
"אז למריה אני משארת." אמרתי ועקבנו אחריו עד למשרד שעל קירותיו ציורים ותמונות של אנשים זקנים והחיוורים בעלי עיניים אדומות וכהות.
"דוריאן, שנים שלא התראנו." אמר קול נשי ודמות קמה מכיסא ליד שולחן עץ לבן שעליו מסגרות של תמונות וכיסא גבוה שמשענתו ורודה.
"באמת עבר המון זמן מריה, לא השתנת בכלל!" אמר והיא יצאה מהצללים. היא הייתה מדהימה, שיערה הבלונדיני כמו פלטינה ועיניה הירוקות בוהקות באור המועט. מבנה גופה היה כה מושך שלרגע חשבתי להחליף קבוצה אבל אוז לקח את ידי והצמיד אותי אליו.
'לערפדים יש כל מיני כוחות, שלה זה למשוך אנשים בתדמית ואז להרוג אותם. היא יפה כדי להזמין אותך היא גם חכמה כנראה. מסוכן להתקרב." אמר לי והחזיק אותי חזק.
'איך אתה לא נמשך אליה?' שאלתי עדיין מביטה בה מחבקת את דוריאן.
'כי יש לי אותך.' אמר וחיוך עלה על פניו, ניתקתי את מבטי ממנה והעברתי אותו אליו לאוסקר האהוב שלי שאני חייבת לו את חיי וליבי.
"אז, למה זכיתי לביקור נדיר שלך דוריאן? אתה לא מבקר כאן יותר." אמרה וחיוך עלה על פניה של מריה.
"כן, התמקמתי עם להקה חדשה." אמר ואז לחש משהו באוזנה. היא הביטה בקלסי ועל פניה עלה חיוך אפילו גדול יותר.
"היא שמחה בשבילו שהוא עם קלסי." אמרה לי לורה שעכשיו התקדמה לעבר מריה.
"ילדה מחוכמת, אני מניחה שבאתם בגללה. היא לא ערפדה רשומה במסדר ואתם לא להקת ילדי לילה." אמרה והתקדמה אלינו במהירות עוצרת נשימה.
"שלום לך מריה, אני לורה." אמרה לורה והושיטה את ידה ללחיצה.
"כן, נעים להכיר אותך. אני מניחה שבאתם לרשום אותה ולמיין אותה ללהקה." אמרה מבלי ללחוץ את ידה אך הניחה יד על כתפה. מבטה של לורה הרצין והיא נראתה מבוגרת יותר ממה שהיא.
"כן, ואם לא אכפת לך שאני אפגוש אותם לפני כן." אמרתי והתקדמתי אליה לא עוזבת את ידו של אוז למקרה שתנסה להקסים אותי.
"בוודאי, אני אתן לך לבחור אפילו." אמרה בחיוך כובש והלכה לשולחנה.
"יש לי גם שאלה אם לא אכפת לך." אמרתי מתקדמת עוד קצת.
"בסדר, מה תרצי לונה." אמרה ונדהמתי הרי לא אמרתי לה את שמי.
"אחותי תמשיך לגדול נכון?" שאלתי והיא התיישבה בכיסא הגבוה
"כן, אבל לא כמו אדם רגיל. היא תגדל בקצב מהיר במיוחד, תוך כמה חודשים גופה יתפתח לגיל 16 ובעוד כחצי שנה תגדל במלואה ותגיע לבגרות של גיל 20." אמרה קצרות. הנהנתי והבטתי באחותי הקטנה שעוד כחצי שנה תראה מבוגרת ממני אבל תמיד תהייה בת 12, אני אעקוף אותה בגיל ומראה אבל היא תישאר תמיד רק בת 20.