אני לא בת דודה שלה- פרק 63

נכנסנו לוואן שחור והנהג נסע למקום המפגש, הנסיעה הייתה מותחת במיוחד ואף אחד לא הוציא מילה
״הגענו״ המנהל שהיה איתנו באוטו אמר ופתח לנו את הדלת, היינו במקום ריק יחסית ולא ראינו את אמיליה באופק
״איפה היא?״ שאלתי בלחץ שהיא לא הייתה כאן בסביבה
״הם אמורים להגיע רק עוד שעה, בנתיים.. נשב״ פול אמר והצביע על ספסל ישן שהיה מוצב לידנו, הבנים התיישבו, אלינור על לואי פרי על זאין פטרישה על פרי ואמילי עמדה לידם מדברת עם פטרישה
אני לא יכולתי לשבת בשקט, לא היה לי את האומץ להירגע ולא לדאוג למה שיקרה לה
כל טעות קטנה שאנחנו נעשה או שהיא תעשה יכולה לגמור את החיים שלי, וזה גם יגמור את החיים שלי.
״נייל, תירגע קצת״ אמילי אמרה לאחר כמה דקות שהסתובבתי במעגלים ועשיתי לעצמי סחרחורת
״אני לא מבין איך את כל כך רגועה,חברה הכי טובה שלך זאת שאת מכירה כבר שנים נחטפה על ידי אנשים משוגעים והיא יכולה למות כל רגע, את לא דואגת אפילו לא קצת!!״ אמרתי עצבנית על זה שהיא כל כל רגועה
״אני לא רגועה ואפילו לא קצת, תאמין לי שאמיליה חשובה לי הרבה יותר ממה שהיא חשובה לך, אבל אני מעדיפה לא להראות את זה, אני שומרת את זה בלב, אין לך בכלל את הזכות״ היא אמרה עצבנית והתרחקה, פטרישה רצה אחריה לאחר שהצליחה לצאת מזרועותיו החזקות של הארי.
קצת הצטערתי על מה שאמרתי לה אך לא הלכתי אליה, ומה זאת אומרת אמיליה יותר חשובה לה ממני?
אמיליה היא החיים שלי, אני לא זוכר את החיים שלי לפני שאני הכרתי אותה
היא האור בחיים שלי, היא זאת שגורמת לי לקום כל בוקר עם חיוך ענקי על הפנים ועוזרת לי להתמודד עם השונאים שלי
״אחי, לא הגזמת קצת?״ זאין בא אלי לאחר שהוריד את פרי והושיב אותה על הספסל במקום שהוא ישב
״אני לא יודע״ אמרתי בבילבול, כן כמובן שאני מרגיש קצת רע אבל לא יכול להיות שהיא מסתירה כל כך טוב את הדאגה שלה, גם השחקן הכי טוב בעולם לא יכול
״אני חושב שהיא ממש נפגעה״ הוא אמר ושם את היד שלו על כתפי
לא ידעתי מה להגיד, רק הלכתי הצידה לספסל אחר שהיה באיזור ורציתי להירגע לבד מאשר להוציא את הלחץ והכעס שלי על חברים שלי.
״קדימה בואו!! החוטפים התקשרו!!״ פול לפתע צעק כאשר הוא רץ לעבר הספסל שכולם היו, הלכתי לשם במהירות וראיתי שכולם מאוד לחוצים ודופק הלב שלי רק האיץ יותר ויותר כאשר הדקות עברו
״כאן הם אמורים להיות?״ אלינור שאלה, מחפשת בעיניה את אמיליה
״כן״ המנהל אמר לאחר שפתח דף וקרא משהו
״טוב היא לא כאן״ אמרתי משתגע מפחד, לפתע ילדה קטנה רצה אלי
״נייל״ היא צעקה שקול צפצפני, חייכתי אליה בחיוך קטן.
״אמיליה אמרה לי להגיד לך שאתה בסדר״ היא אמרה והסתכלה עלי בהערתה
״מה זאת אומרת?! פגשת אותה?!״ שאלתי במהירות מתקופף אליה וכולם באו אלינו
״כן, הייתי בבית קפה וראיתי אותה שם עם עוד שני אנשים, ביקשתי להיצטלם איתה ואז היא אמרה לי להגיד לך שהיא בסדר, אבל סימנה לי לא להגיד כלום בשביל שהאנשים האלה לא ידעו״ היא הסבירה.
אמא של הילדה קראה לה, היא הצטלמה איתנו מהר ורצה לאמה.

לאחר שעברו עוד כמה דקות, התחלנו ללכת ולחפש אותה ברחבי המקום, אך החלטנו לא להתפצל בשביל שמישהו מאיתנו יראה אותה עדיף שנהיה כולנו ביחד.
אלינור התייאשה באמצע והתחילה לבכות, אך לואי החזיק אותה וניסה להרגיע אותה בשביל שנוכל להמשיך לחפש
״הנה היא!״ אמילי צעקה לפתע, מהר הסתובבתי וראיתי אותה מתביעה עליה
היא עמדה שם, שתי אנשים בצדדיה כאשר אחד מהם מצמיד את האקדח שלו לראש שלה, מסמן לנו שכל טעות הוא יורה
הפנים שלה היו אדומות ועיניה עוד יותר, הבנתי שהיא כתבה הרבה
בידיה היו סימנים כחולים של אחיזות חזקות בידיים והיא הייתה לבושה בשמלה קטנטנה מלוכלכת מאוד ובקושי מחסה את הגוף שלי
ניסיתי להדחיק את המחשבה למה היא לבושה בזה
הלב שלי כאב לראות אותה ככה, חסרת אונים ומסכנה, ובעצם להבין שכל מה שקרה לב באשמתי, בגלל שאני לא הייתי מספיק דאגן ואחראי בשביל לשמור עליה בלילה בשמן שהיא ישנה
קיבלתי משימה כל כך קלה ובכל זאת אני הצלחתי לפשל.