שיכור

אני ביום יום אינני שותה משקאות משכרים.
פעם אחת טעמתי וודקה, ומאז אני לא רוצה אפילו לשמוע את השם של המשקה הארור הזה, שחרך לי את הגרון וגרם לי לרצות להקיא.
שתיתי בקבוק של בריזר אבטיח, ורציתי להקיא, ואחר כך, בלילה, הרגשתי לא טוב.
אלכוהול, פשוט לא נולד בשבילי.
אבל אני שיכור, ועם זאת, אני לא רוצה להקיא.
למה?
מתי הספקתי לשתות אלכוהול?
אני משוכנע שלו היו לוקחים אותי לבדיקת ינשוף, היו מגלים שאחוז האלכוהול בדם שלי הוא אפסי ביותר. לא שתיתי משקה משכר.
אז למה אני שיכור?
האם שיכור מאהבה? כמו במטאפורה המפורסמת?
ממש לא.
אני אוהב, כן, את אמא, אבא, חברים, את החיים, העולם, את הכתיבה, את הפנקס, את המוזיקה, את ישראל, את השפה העברית, הצרפתית, שפות באופן כללי, את מקצוע ההוראה, מתמטיקה, פיזיקה, בית ספר.
לא, אבל זה לא משכר אותי, כי את האהבה הזו אני חי כל יום.
לא, זה לא מה ששיכר אותי.
אז מה כן?
האם זה בגלל שהשתכרתי מדיכאון? לא ממש. טוב לי.
אז למה אני שיכור?
למה?
ואז אני פתאום מבין.
אני שיכור מעייפות, אבל אני לא יכול להירדם, כיוון שאורחים הגיעו להורים, ועכשיו הם צוחקים בקול שגורם לי להשאר ער.
כן, ידידיי.
העייפות משכרת.