דור העתיד, באיזה דרך נבחר?

הביטו סביבכם ותבינו, אני מקווה שתבינו, אחרת אין עוד סיכוי.
הביטו באיש הזה, ניצול השואה, שביקש ממספר נערים להפסיק להשחית ספסל, כי הרי זהו רכוש הציבור ולא הפרט.
אל תמלמלו, תשאלו מה קרה לו. אני אענה בשמחה. למה אתם שותקים?
אתם מפחדים מהתשובה?
נו, קדימה, תשאלו!
לא רוצים לשאול? לא צריך. אספר לכם בכל זאת.
הנערים הנחמדים ניגשו אליו והרביצו לו, "פוצצו אותו במכות."
למה?
מה הסיפור המטופש כאן, כבוד?
הו, כמובן, מספר אנשים גם נרצחו בגלל סיגריה, הייתם מאמינים? ואפילו אדם אחד, בגלל מריבה על כיסא נוח בחוף הים, הייתם מאמינים לזה?
אם אספר לכם שאדם תקף קשיש כי הקשיש לא יכול היה, או רצה, לתת לו כסף לסיגריות.
אם אספר לכם על כל מקרי האונס האיומים, על כל הזוועות, על אדם שאנס אישה בת שמונים ושתיים, במיטה שלה, מה תגידו?
מה תגידו אם אספר לכם שאישה מבוגרת מפחדת לצאת מהבית אחרי השקיעה?
אם אספר לכם שקשיש "ראה כוכבים", התעלף, כששני נערים הרביצו לו? כשהוא רק דאג להם וביקש מהם לרדת מהרשת שבגינה הציבורית, מחשש למותם? למה הוא לא יכול ללכת עכשיו? למה הוא רק אכל תפוז, ועכשיו הוא יושב על כיסא גלגלים ובוכה?
למה הוא מספר שהם, הקשישים כיום, שמרו על "הנכדים", שלחו אותם לתנועות נוער, דאגו שיזהרו בכל מקום שהם הולכים, שלא ירביצו להם, והיום הוא אומר שהם מקבלים מהנכדים האלה מכות? למה, אה, למה?
למה הוא מספר שכל אדם שהכיר אותו ידע שהיה ספורטאי טוב, והילדים האלה באו והרביצו לו, והוא עכשיו על כיסא גלגלים, למה?
הוא לא קילל אותם, לא אמר להם מילים לא טובות, חלילה, רק דאג להם, "לנכדים" שלו.
מה תגידו, אה?
מה תגידו אם אספר לכם את כל זה? האם תעשו משהו?
מהו הגורם לזה, האם תשאלו?
מה יקרה בעוד שלושים שנה, האם אתם תפחדו לצאת מהבית, האם אני אפחד לצאת מהבית?
בעצם, אני עוד ילדה, דור העתיד, כפי שאתם מכנים זאת, והאם אני אדרדר ואכה קשיש? האם אני אדרדר כך שאכה אדם בגלל ריב על סיגריה?
אני עונה לכם שלעולם לא אעשה זאת, אך מי כמוני?
לא מספיק.
האם תבטיחו שאתם, דור העתיד, האם תבטיחו שאתם לא תנהגו כך? או אם אתם כבר נוהגים כך, האם תבטיחו לשנות את מנהגיכם?
האם פשוט תהיו בטוחים שזאת עוד עלילה מספר? לא משהו שאמור להדאיג אתכם. רק ספר ואני, סתם תולעת ספרים היסטרית.
אז תנו לי לספר לכם, גם אם לא תאמינו, גם אם תבחרו להסיט את מבטכם,
זאת המציאות.
והמציאות הזאת? היא קשה ושורפת ואיומה ומכאיבה יותר מכל ספר, למה?
פשוט כי היא המציאות.
אבל אתם יכולים לנסות לשנות אותה, אתם מבינים? אנחנו יכולים לנסות, לשנות, מבינים?
זה הטוב במציאות.
אז רגע אחד, למה לא?
למה שלא נלך בדרך הישנה והטובה או אפילו נסלול דרך חדשה, ללא מכות, איומים, רציחות?
דרך ללא אונס, אכזריות, פחד לצאת החוצה בלילות?
האם נצליח להפוך את המדינה שלנו למקום טוב יותר, או שנעמוד בצד ונשתוק כשהיא מתהפכת?
אולי לא נצליח לגמרי, אך למה שלא ננסה?
יש בנו את הכוח לשנות, הוא טמון בתוכנו, גם אם הוא לא נראה, הוא טמון בתוך כל אחד ואחד מאתנו.
זה לא ספר כתוב, שלא נוכל לשנות גם אם ננסה כל חיינו.
אלה החיים האמתיים, זאת המציאות,
אז למה שלא ננסה?