סכין בגב שטני

"בחיים, אבל בחיים. אל תהיי כזאת מרושעת." היא איפסה אותי לחלוטין. ישבנו ליד שולחן רעוע בחדר הזרוק שלה היא ניסתה ללמד אותי איך להתנהג. "תשארי כמו שאת ואל תשתני לטובת אחרים!"
"אבל למה?" אמרתי בחוסר עניין והסתכלתי עליה בחוסר סבלנות. "למה שיהיה לי אכפת ממי שתקעה לי סכין מאחורי הגב? או באופן כללי מאנשים?"
"כי היא חברה שלך."
"לא חברה משהו, אם אני מודה בזה." נענעתי את ראשי מצד לצד ונאנחתי. "היא פשוט רעה אליי. ולמה שאני לא אהיה כמוה?"
היא אחזה בידי, "כי את נורמלית. ואת לא צריכה להתנהג כמו מפלצת. כולם טועים,"
קמתי ודפקתי בעצבנות על השולחן. "אני לא."
"למה?" היא כיווצה את עינייה.
הבטתי בה בצער וחיוך מריר התגנב לפניי, השבתי בשלוש מילים בודדות, "כי אני השטן."