בלאד : השקרים של לוס– פרק 2

"לוסיאן , אני מבטיחה לך שאני לא התחלתי את המלחמה ." הם עמדו מולי , הכוחות השחורים ,
בברדסים שחורים שכמעט ולא ניתן לראות את הפנים . זה היה המקום חשוך ורק טיפות האור הקטנות של הנר גרמו לחדר החשוך להפוך למואר .
"בלאד , אני עובדת אצלך כבר שלוש שנים , אני יודעת מתי אתה משקר ומתי אתה אומר את
האמת." אני יודעת שהוא לא התחיל את המלחמה , אבל אני גם יודעת שהוא קשור אליה
בצורה זו או אחרת .
"לפני שלוש שנים את כמעט הרגת אותי ובכול זאת הצלתי אותך , אם אני אומר לך שלא
התחלתי את המלחמה אז לא התחלתי אותה . עברו כבר שלוש שנים , את חייבת לתת בי
קצת אמון." הנחתי את כף ידי על ראשי ונשמתי לרווחה .
"רק תגיד לי אם אתה יודע מי מוביל את המלחמה , תביא לי קצה חוט." בלוד התקרב אלי
בצעדים כבדים עם הנר שהוא החזיק ביד וקרב אותו אלי . השעווה של הנר התחילה לטפטף על הרצפה וניסיתי כמה שיותר להתרחק ממנה .
" אני רק יודע שמי שמוביל את במלחמה מחפש את רוזלין ורקס גרין ." פקחתי את עיניי לרווחה , למה הם מחפשים את ההורים של אלי ?
"רוזלין ורקס גרין מתים בלאד , הם מתו לפני הרבה שנים . אתה יכול לשאול את הבן שלהם."
"שומר הערפדים המהולל אלי , שמעתי עליו הרבה דברים , והם לא היו כול כך טובים ," הוא
הרים את ראשו לכיווני ויכולתי לראות דרך טיפות האור הקטנות את הפנים שלו .
"כמו שהוא צד אותך במשך שלוש שנים."
"בלאד.."

"היי איפה היית ?" שאלה אותי קיילה , מצמצתי בעיניי ולא עניתי "בקרת את השלד בארון?" היא הוסיפה ברגע שהיא הבינה שאחד מהסודות שלי לא אמור להתגלות , לכול אחת מאיתנו יש את השלדים בארון ואף אחד לא צריך לגלות אותם . קיילה היא גבוה , חיוורת מעט , יש לה עיניים כחולות צלולות כצבע המים , שיער שטני , נמשים על קצת מלחייה, פיה היה אדום וקטן ונתן לה מראה של נערה . טוב , היא הייתה ההפך ממני ומליאה .
"כן , לא בשורות טובות במיוחד ." מלמלתי לעצמי את החלק השני .
אסור בפרוש שמישהו ידע מי זה בלאד , אף אחד ואני מתכוונת אף אחד לא יוציא את השלדים שלי מן הארון שסגור היטב במנעולים חזקים .
"אז ככה , אלי שלח לכאן את החוזה ואנחנו כבר חתמנו עליו . עכשיו דיברתי איתו ואמרתי לו שאת היחידה שנשארה לכתוב . אז הוא מבקש שתחתמי ואני מוכנה לומר שהוא לא נשמע שמח במיוחד." התקדמתי לעברה והתיישבתי במקום שלי בראש השולחן , מניחה רגל אחת על השולחן ובעזרת הרגל השנייה אני מנקרת את הרצפה . החוזה היה מונח מולי , קראתי אותו במהירות והבנתי שזה חוזה פשוט . שבו כתוב ששומרי הערפדים עומדים בראש ואנחנו עוקבים אחרי הפקודות שלהם , הכי מצחיק שאני לא באמת יעמוד בתנאי החוזה .
הוספתי עוד סעיף אחד 'אף שומר ערפדים לא מורשה להתקרב או להרוג טירון וכול חבר שהוא חלק מציידי הערפדים , ואין לו את הזכות להשתמש במלחמה כתרוץ להרגו .' זה סעיף שהוא במיוחד בשבילי , אלי ירצה להרוג אותי ברגע שאני רק ידרוך בבלאדליינס .
נעמדתי על רגליי ושלחתי דרך הפקס את החוזה הראשון , מחכה שהוא יקבל אותו .
לאחר מספר דקות הוא הגיע עם חתימה של אלי , כנראה שהוא היה כול כך נואש שנעזור לו שהוא הלך עם כול עצם שזרקתי לו . חייכתי לרווחה וחתמתי על שלושת העותקים , אחד העותקים צריך להישאר אצלנו , אחד אצל שומרי הערפדים ואחד אצל השלד שלי .
" נו חתמת?" חזרה קיילה בסופו של דבר , היום זה היום החופשי שלי ושל קיילה ואנחנו מנצלות אותו בשביל לדבר . הדבר שאני הכי שונאת זה להיות משגיחה במבחני הכוח של הטירונים , זה סתם מחזיר אותי לאחור , לאותם זמנים .
"זה לא שנותרה לי בררה , אנחנו לא מוכנה להיות עם דם על הידיים של שמונה מיליון איש."
"אלי צדק , באמת סוף,סוף קבלת קצת שכל." היא צחקה , מצמצתי לעברה והוצאתי לה לשון.
אם זה היה תלוי בקיילה שגרשו אותה ממלכת אלאדור , היא לא הייתה צוחקת .
צלצול פלאפון הקפיץ אותי מהמקום , כשהסתכלתי על הצג נעמדתי ויצאתי מהחדר בלי לומר מילה . נשענת כנגד הקיר החיצוני והסתתרתי משאר הטירונים .

"בלאד אמר שהם מחפשים אחרי גרין , רוב הסיכויים הם פתחו במלחמה רק בשביל לחטוף את אלי גרין . אתה צריך לשלוח לו אבטחה סמויה." אמרתי בלחש .
"לוסי , יש איתו הרבה מהאנשים שלי , הייתה לי הרגשה שזה מוביל למשפחת גרין . אבל אני לא מבין למה הם רודפים אחרי מתים?" הוא השתעל אל תוך הפלאפון , הרמתי את מבטי אל השמיים והבטתי אל עבר השמש החמימה של ינואר ,בכול זאת זה חורף .
"אתה מתכוון להפיל את בלאד מהמחתרת שלו?" זאת הייתה שאלה שהייתי חייבת לשאול , אני מתה לדעת את התשובה כול כך הרבה זמן והוא עדיין לא מתכוון לענות לי.
"צעד אחרי צעד לוסי , אבל אני רוצה לדעת , האם את מאה אחוז איתי ? איתנו?" שלבתי
את ידיי על חזי .
"אני כבר שולחת לך את החוזה השלישי." אמרתי וניתקתי את השיחה , הוא השלד שבארון שלי והוא אדם מאוד מיוחד , אבל אני יודעת שהכנסתי את עצמי ליותר מידי צרות והשלדים בארון רק נערמים בערמות ואי אפשר לעצור אותם .
כולם משחקים בי , כמו בבובה .