ירח אדום פרק-1: ולאד השלישי (עונה שנייה של ילדי הירח מוקדש ל-angle of death)

"מה אמרת?" שאלתי מבולבלת מקווה שהאדרנלין בגופי גרם לי להזות ונאחזת חזק בזרועו של אוז.
"אני מצטערת, אחותך ערפדה. ראיתי סימני נשיכה על הצואר שלה, ואין לה דופק יותר. איך לא הרגשת את חוסר החום שלה?" שאלה פייז' ובאה לנחם אותי. ניתקתי את אחיזתי באוז והתפרצתי לחדר, אחותי הקטנה עמדה שם, חיוורת כסיד ועיניה הירוקות התמלאו בדמעות עצב.
"זה נכון לורה? מי הפך אותך? אני הולכת להרוג אותו!" אמרתי בכעס וגופי התחמם.
"אני לא יודעת לונה, בבקשה תירגעי אני לא רוצה שתוציאי שוב את המפלצת." אמרה מתקדמת לעברי ונוגעת בזרועי, הרגשתי כמה היא קרה. בגופי עברה צמרמורת כשנגעה בי, מהסוג שמבסר רעות.
"את לא יכולה להישאר כאן, אנחנו חייבים ללכת למסדר." אמרתי יורדת על בירכיי כך שעינינו יהיו בגובה זהה. לא אהבתי להיות גדולה ממנה בכל כך שנים, אני עוד מאט בת 18 והיא לא מזמן חגגה את יום הולדתה ה-12.
"למה? למה אני לא יכולה להישאר?" שאלה מחזיקה את חולצתי ומביטה ישר לתוך עיניי. ראיתי את אחותי הקטנה והתמימה לא מבינה מה קורה לה ולמה אני חייבת למסור אותה לעתיד לא ברור.
"לורה, את לא שייכת לכאן. כל מה שאני רוצה זה להיות איתך ולדאוג לך, אבל אני לא יכולה. את חייבת להיות עם ילדי הלילה, הם יטפלו בך וידאגו לך כמו שאני דאגתי." אמרתי מלטפת את פניה ולחייה. היא החזיקה את ידי על לחייה והביטה בי בעצב, הדמעות חנקו אותי וקמתי לוקחת את ידה ויוצאת למסדרון שבו חיכו פייז' ואוסקר.
"ניקח אותה למסדר, שימנו לה אפוטרופוס אחר ולהקה להצטרף אליה." אמרה פייז' ועל פניה הבעה קפואה. לורה נצמדה אליי והחזיקה את רגלי, הנחתי את ידי על כפתה והסתכלתי על פייז'.
"זה בטוח בשבילה לצאת באור יום?" שאלתי, אני לא בקיעה בכל העניין הזה.
"בנתיים כן, היא כנראה לא קיבלה את כוחותיה או שתתה דם אז היא לא פגיעה." אמרה והלכה לחדר שבו דאריוס היה ומייק ניחם את איימי.
"יוצאים למסדר, לא אמור קחת לנו יותר מכמה ימים להגיע. לא נראה לי שמטוס יגיע לאיטליה יש שם סופות בזמן האחרון, ניצטרך לחפש מכשף שיעביר אותנו." אמרה איימי כשיצאה מהחדר ועיניה אדומות ונפוחות.
"לא יהיה קשה לאתר מכשף, נבקר בטירה של ולאד השלישי." אמר קמרון כשיצא מחדר שמוך.
"ולאד השלישי?" שאלתי מבולבלת.
"ולאד המשפד, ולאד דרגוליה, בנו של ולאד דרקול או בשמו הפופולרי ביותר דרקולה." דיקלמה קלסי שיצאה אחריו.
"רגע? אנחנו הולכים לבקר את דרקולה?" שאלה לורהואחיזתה בי התחזקה.
"כן, אבל הוא יותר נחמד ממה שמספרים." אמרה קלסי ברכות ונתנה ללורה מבט מעודד וחיוך קליל.
"אז נוסעים לטירת פויינאר? אני הולך להביא מפה מהדלפק." אמר אוז וירד בצעדים נוקשים לעבר המעלית. התנתקתי מלורה ורצתי אליו משאירה אותה עם קלסי המחוייכת והקלילה.
"אוז." אמרתי מסובבת אותו אליי ועוצרת אותו שנייה לפני שנכנס למעלית הפתוחה.
"מה? אני רק יורד לקחת מפה." אמר בקוצר רוח והחזיק את דלת המעלית בידו.
"למה אתה כל כך עצבני?" שאלתי והוא גלגל את עיניו ונאנח. שמתי את ידי על מותני וחיכיתי לתשובה.
"אני לא יודע, כי לרגע אחד את איתי ורגע אחרי זה את לא. כי אני לא יודע מה לעשות איתך יותר." אמר ושילב את ידיו על חזו.
"זאת הבעיה? שאני דואגת לאחותי? מה עם זאת הייתה מלני? לא הייתה עושה את אותו הדבר?" שאלתי והרגשתי שפגעתי בו התחרטתי מיד על שאמרתי זאת. הוא הביט בי המום ונכנס למעלית.
"חכה אוז לא התכוונתי לזה!" אמרתי עוצרת את דלת המעלית מלהיסגר.
"אני יודע, את פשוט עצבנית. אני מבין אבל אני רוצה לחכות עד שתירגעי כדי לדבר." אמר והדלת נסגרה בנינו. נשענתי מובסת על קיר המסדרון וידי על פניי, אני גם לא יודעת מה לעשות איתי. הלכתי חזרה לחבורה שבנתיים הספיקה לארוז את דבריה ולצאת בחזרה עם המזוודות.
"אין לי ממש מה לארוז הכל עדיין בתוך התיק ואני לא יודעת איפה הוא." אמרתי כשלוק יצא מהחדר שלו והניח את המזוודה הקטנה שלו ליד מייק.
"היא בחדר של אוז, קחי אותה ואת שלו ונצא." אמרה איימי והלכה לכיוון המעלית. לקחתי את המפתח מידו של דוריאן ולורה הלכה בעליזות עם פייז' וקלסי, זה טוב שהיא מתחברת איתן. אני יכולה רק לקוות שיהיה לה טוב עם הלהקה החדשה שלה. פתחתי את דלת החדר והוא נראה כאילו לא השתמשו בו, הסדינים עדיים מסודרים על המיטה וכלום לא הוזז. רק שתי המזוודות המונחות בכניסה היו הדבר שהצביע על כך שיש אורחים בחדר. לקחתי מזוודה בכל יד והלכתי לכיוון המעלית, עוד נער נכנס למעלית אחרי עיניו הירוקות בלטו בבהירותן. הוא הביט בי חטופות והסתובב חזרה להביט ברגליו. הייתה לו שרשרת קטנה שבסופה תלוי תופס חלומות, הוא נראה ישן כאילו לבשו אותו אנשים לפניו. חום גופו כאילו קרן ממנו והמעלית התחממה מהר, עיניו עדיין נעוצות בנעליו אך מידי פעם מבזיקות אליי במבט חטוף וקצר. כשהמעלית נפתחה בלובי יצאתי בצעדים מהירים לעבר כולם עם המזוודות בידיי, הגיעה הזמן לבקר את דרקולה.