לצרוח את השתיקה – 30

לצרוח את השתיקה – 30
*נקודת מבט דניאלה*

״שששש דיי דיי״ ניסיתי להרגיע את ג׳וי, עשתה לי חור בראש עם הבכי שלה. אפשר לחשוב- לא תהיה חברה של ריי, לא כאילו רצחו לה את הכלב.
״אני לא מאמינה שהיא עשתה את זה..״ מחתה את הדמעות.
״את חושבת שאני משקרת?!״ נפגעתי.
״לאא זה פשוט ש..״ התחילה להגיד,
״אחלה ! סבב! את חושבת שאני משקרת, דברי איתי כשתביני מי החברות האמיתיות שלך״ נפגעתי בכאילו, העיקר לעזוב אותה כבר.
״דניאלהה״ קראה לי אבל כבר טרקתי את הדלת.

״דניאלה אנחנו צריכות לדבר״ פתאום ריי הגיחה מימיני.
״יופי עוד בכיינית״ הרכבתי את משקפי השמש שלי ומעדתי איתה, זה משעשע אותי.
״למה את עושה לה את זה?״ רע ייללה.
״עושה מה?״ התעלמתי.
״משחקת בה, בי, בנו. למה שלא תלכי ותתני לנו לחיות בשקט?!״
״כי זה כיף״ גיחכתי.
״מה כיף בזה?!״ היתממה.
״לראות את הפרצוף המכוער שלך נראה כמו תחת ואת ג׳וי כמו אחרי הלוויה״ ציחקקתי.
״את מחליאה אותי!״ המשיכה להידבק אליי הקרצייה.
״תודה נשמה״
״עדיף שתרצחי אותי״ נאנחה.
״מה את רוצה ?!״ נעמדתי, מביטה בה סוף סוף.
״אמרת שאם אני אדבר איתה על זה את תרצחי אותי, אני לא יכולה להסתכל לה בעיניים ולדעת שאני מסתירה ממנה משהו״
״אני עושה את זה יופי ״ קטעתי אותה, היא התעלמה מדבריי והמשיכה..
״אם אני לא יכולה להיות חברה שלה… אני מעדיפה שתנקבי אותי, לפחות אז תקבלי את עונשך!״ אמרה נחרצות.
צחקתי לה מול הפנים.
״אבל אז לא יהיה כיף והמשחק יגמר״ קרצתי לה.
למה יגמר?״ שאלה בתמימות.
״כי אז אני לא אוכל להתעלל בך ובג׳וי ולהרחיק בניכן, אני לא אוכל להקשיב לה על הרגשות שלה שאחרי הבגידה ולצחוק עמוק בלב כי… אני, אני בגדתי בה עם סקאיי״ חייכתי חיוך ניצחון, מחכה לראות את ההבעה שלה – זה יהיה הפרס המושלם לניצחון במשחק הזה.
״המשחק בהחלט נגמר.. אבל את לא ניצחת״ אמרה בלחש.
לא הבנתי מה היא רוצה, היא אמורה לכעוס!
״לא שיחקת לפי הכללים, ונפסלת. הפסדת. הפסדת את הכל, הפסדת את הפרס״ ריי אמרה במבט חודר.
״מה הפרס?״ חיוך טיפשי נפרס על פניי, מחכה שריי תביא איזה טופי שיהיה הפרס.
״אני..״ ג׳וי לפתע הגיחה מתוך השיחים יחד עם דולב, דמעה זלגה מפניה.
״אני הפרס״ אמרה שוב, בהחלטיות.
״ג׳וי זה לא מה שזה נר..״ ניסיתי להסביר.
״הפעם אני אקטע אותך!! זה מה שיהיה, את תיקחי את החפצים שלך, תיפרדו יפה, קחי איתך את כל מה שהיה ביננו. ותלכי״ התנשפה בכבדות.
״ג׳וי..״
״שום ג׳וי! כל מה שהיה ביננו קחי איתך כי אני לא רוצה את זה, העסק ביננו ניגמר דניאלה. את רעה! את בנאדם רע! עכשיו אני מבינה מי הבוגדת.. בחיי שזה אירוני! דבר אחד תשאירי מאחור, הגאווה שלך. הגאווה שלך שאבדה מזמן יהיה הדבר היחידי שישאר ממך, אני לא רוצה לראות אותך יותר בחיים. יש לך עד מחר להסתלק למוסד אחר או שאני אספר לעוזי את כל האיומים שלך בסכינים, ואז תהיי בטוחה שתלכי לכלא!״ אמרה בשנאה, לקחתי את רגליי והלכתי. ג׳וי בחיים לא הייתה כזו אסרטיבית ובעלת ביטחון עצמי…

שלחתי אסמס לסקאיי ובמקום לגבות אותי הוא אמר לי שהוא לא יתגעגע. ארזתי את דברי ואחרי מספר שעות המונית של המוסד ״התחלה חדשה״ הגיע, אולי אחרי ההפסד זה מה שאני צריכה, התחלה חדשה. ומצד שני אני לא בקטע הזה, אני מעדיפה להתחיל את המשחק מחדש, ננסה לנצח שוב-בהתחלה חדשה..

*נקודת מבט ריי*
״אני לא מאמינה שהיא סוף סוף הלכה״ חייכתי, חיבקתי את ג׳וי הנסערת.
״אני לא מצליחה לעכל את הכל..״ אמרה בכנות.
״מזל שהצלחתי למצוא אותך!! עוד היית מפספסת את ההודאה.״ דולב אמר וליטף את שיערה של ג׳וי.
״איפה היית?״ שאלתי.
״בשירותים״ דולב ענה בשמה.
״שוב הקאת?״ שאלתי, היא הנהנה לכן.
״תגידי.. זה נכון?״ דולב שאל לאחר היסוס.
״מה?״ ג׳וי לא הבינה.
״את באמת.. בולימית?״ שאל את השאלה שהטרידה את כל המוסד.
״לא״ אמרה בקצרה.
לא הוספנו לשאול.

*נקודת מבט ג׳וי*
״טוב אני אלך לחדרי, אני חייבת לנוח..״ אמרתי לאחר שמעט נרגעתי.
״ביי, תדברי איתי״ דולב וריי חיבקו אותי, מזל שיש לי אותם!

״מה לעזאזל?!״ היה הדבר הראשון שעלה במוחי להגיד כשנכנסתי לחדרי וראיתי את כל הנרות, הבלונים והפרחים.
״אוהבת?!״ סקאיי הגיע מצידי וגרם לליבי להחסיר פעימה.
״סקאיי..״ הייתי צריכה לנחש שזה תכסיס שלו.
״תני לי הזדמנות״ חייך את חיוכו המשגע.
״אתה בגדת בי… עם החברה הכי טובה שלי, לשעבר.״ אמרתי בכעס.
״אני יודע, אני מצטער על זה עד היום״
״תמשיך להצטער״ זילזלתי באמינותו.
״אני אמשיך להצטער כל חיי, אבל למה הילדים העתידיים שלנו צריכים להצטער?! ג׳וי תסלחי לי! כולם עושים טעויות…״ מילמל.
״לא״
״מה לא?״ שאל מבולבל.
״גיליתי לאחרונה שמותר לי, מותר לי לסרב ולעמוד על שלי. לא, אני לא אסלח לך. אני מעריכה את האומץ שלך להתנצל ואת מה שאירגנת פה אבל…״ באתי להמשיך לדבר אבל שוב פעם הטעם המגעיל חזר במפתיע.
רצתי לשירותים והקאתי את נירדמתי עד שדבר לא נישאר בקיבתי, חשתי חלולה.
״ג׳וי״ הוא בא מאחורי כשכבר שטפתי פנים.
״חשבי שהלכת..״ אמרתי בכנות.
״לעולם לא אלך כשתצטרכי אותי״ חיבק אותי מאחור.
״סקאיי דיי..״ זזתי באי נוחות מחיבוקו.
״ששש״ השקיט אותי החוצפן והזיז אותי לפי קצב המוזיקה שהתנגן ברקע.
״סקאי תלך..״ נאנחתי.
״לעולם לא״ ענה.
״סקאי תעזוב אותי!״ צרחתי וניסיתי להחלת מחיבוקו ללא הצלחה. הוא אהב את זה, הייתה לו תשוקה חולנית בעיניים לכך שאני תחת פיקודו. שאני חסרת עונים והוא יכול לעשות לי כרצונו.
״סקאיי תעזוב עכשיו!״ התפתלתי בין ידיו, הוא לא שחרר.
״תן לי ללכת!!!״ זעקתי והוא רק הדק את חיבוקו.

תוך כדי שהוא מונע ממני את חירותי ואת חופש הבחירה שלי הוא הסר את חולצתו מעליו. את יציאתי הוא הפשיל בין רגליים ואת חולצתי זרק לפינה. הוא אילץ אותי להתפשט…
לא ראיתי בעיניו דבר שונה ממבטים של רוצחים סידרתיים בסרטים או פדופילים.
הוא החל להתפשט גם הוא..

׳בום בומבום בום בומבום..׳ חשתי את קצב פעימות ליבי הולך ומתגבר, רעדתי כולי ולא הפסקתי לבכות. הנשימות שלי נעשו קצרות, מהירות וקולניות יותר ויותר ככל שנגע בי. לסחרחורת שלי הייתה סחרחורת! ראיתי מטושטש וכאב לי כל גופי, אך לא הפסקתי לצעוק: ״שקטטטט״, זעקתי וצרחתי אבל הקולות שרקדו בראשי לא הפסיקו, הם אמרו לי כמה שאני זונה, מטונפת, שרמוטה ודוחה..
צרחתי לעזרה בשתיקה אך זה לא מנע מסקאיי להמשיך … לאנוס אותי.

ליבי פעם כל כך חזק שהיה אפשר לחשוב כי אין אלו פעימות לב מרובות ומהירות אלא פעימת לב אחת ארוכה ועוצמתית, חשתי כאילו כבודי נטלש ממקומו. היו לי כאבים חדים בבטן ובעיניי ראיתי רק שחור..

״ג׳ויי!!״ לפתע שמעתי את קולו של דולב, קולו הדהד בראשי בחוזקה.

היה זה הדבר האחרון ששמעתי לפני שזנחתי על הרצפה ופעימות ליבי הפסיקו לדהור, היה זה זמן זעום לפני שאני הפסקתי לנשום…