פתקים וסוכריות טופי (סיפור אמיתי)

לפני שלושה ימים יצאנו אני ובני כיתתי לטיול השנתי האחרון שלנו ביחד אז המחנכת שלנו החליטה לתת לנו משימה.
כל תלמיד היה צריך להגריל פתק שבו כתוב שם של תלמיד אחר ובמשך שלושה ימים לעקוב אחר התנהגותו, בתום הימים האלו היה עלנו לספר לכל חברינו לכיתה את הדברים הטובים שגילינו באותו תלמיד.
אני הגרלתי תלמידה בשם ירדן, בחורה יפהפה, כזאת שתמיד מוקפת חברים ותמיד צוחקת עם כולם בקיצור ההפך הגמור ממני. בהתחלה לא הייתי מרוצה מההגרלה שלי אבל ככול שבחנתי אותה יותר הבנתי שהיא מקסימה ושהיא לא שונה ממני בהרבה כמו שחשבתי.
כשעברו להם הימים ןהגענו ליום הקלישי והאחרון במסע שלנו עשינו מעגל של כיסאות והמורה פיזרה במרכזו סוכריות טופי.היא אמרה שכל אחד יקום בתורו ויגיש לאותו תלמיד שהוא אגריל סוכריית טופי ויאמר לו מה הוא גילה עליו.
אני הייתי השנייה בתור, אז קמתי מכיסאי והגשתי לירדן את הטופי ואמרתי לה ולבני כיתתי שאני חושבת שהיא מקסימה ומצחיקה ורגישה וששמחתי להיות זאת שאומרת לה את זה.היא קמה וחיבקה אותי ואמרה תודה.
וככה זה המשיך תלמיד אחר תלמיד קם ואמר את מה שיש לו להגיד כולם אמרו דברים טובים על כולם, רק עליי לא נאמר דבר ואף אחד לא שם לב לזה.אפילו לא המורה רק המדריך שליווה אותנו במהלך המסע הזה שם לב למה שקרה.הוא שאל מי עוד לא דבר.אחד התלמיד ג'ינג'י אחד אמר שאין לא מה להגיד עליי כי אין בי דברים טובים, המדריך אמר לו שחייב להיות בי לפחות משהו אחד טוב בשלב הזה הדמעות כבר פרצו החוצה ואני קמתי מהמעגל והתחלתי להתקדם לכיוון האוטובוסים.
כמובן שהמורה נזפה בו והאמת שהמדריך, גיל, יצא אחריי ואמר לי שהוא חושב שיש הרבה דברים טובים להגיד עליי, הוא אמר שאני מיוחדת וחכמה ורגישה ושכל פעם שפתחתי את הפה ודברתי הוא לא רצה שזה יגמר הוא אמר שהיה לא כבוד גדול להכיר מישהי כמוני. המילים האלו שאותו מדריך אמר לי גרמו לי להבין שאין עוד מישהי כמוני בעולם ושמי שלא רואה את מי שאני באמת, מי שלא רואה מה אני שווה וכמה שאני טובה כמו שאני עם כל החסרונות שבי וכמה אני שלמה עם עצמי לא שווה את נייר העטיפה של סוכריות הטופי.