לעמוד בצל פרק-4

ליה החליפה אותי בנהיגה כמה שעות לפני שהגענו לבאזל, חישובי היו נכונים והגענו בסביבות שעה עשר למרכז העיר.
"טוב, אנחנו כאן עד לשעה שבע בערב ואז נצא חזרה לדרך, אנחנו חייבים להגיע לוותיקן כמה שיותר מהר." אמר תומאס כשיצא מהמכונית ולקח תיק גב קטן מתא המטען.
"מעולה, קדימה!" אמרה רייבן וסחבה את כל הבנות ואותי למרכז הקניות הקרוב.
"למה אתן תמיד סוחבות אותי איתכן?" שאלתי מובס כשהושיבו אותי בחנות הבגדים הראשונה שראו.
"יש לך טעם טוב, בבגדים ובגברים." אמרה לי לורן בקריצה והתחילה לחפש בגדים במתלה עגול. נשפתי אוויר החוצה באנחה והיא נתנה לי מבט מעוצבן, הרמתי את ידי בכניעה מרים את גבותיי ונשען לאחור בכורסא הרחבה. זה היה סבב של הבנות יוצאות ומסתכלות על עצמן במראה מבקשות דעה, נתתי את דעתי במהירות והן החליפו את בגדיהן.
"הולכים לשלם עכשיו בנות?" שאלתי כשהיילי יצאה אחרונה מתא ההלבשה עם ערימת בגדים עדינים אך צעקניים.
"כן, יאוו אל תהיה כזה כבד. תמודד עם העובדה שאתה הגבר שסוחב את השקיות ותנשום עמוק." אמרה והניחה את הבגדים על דלפק הקופה.
"Standard oder Zahlungen?" שאלה הקופאית אחרי שהעבירה את הבגדים של הבנות, בגלל קרבתינו לגרמניה דיברה גרמנית.
"Zahlungen, drei bitte" אמרתי מגיש לה כרטיס אשראי בינלאומי. היא העבירה אותו ותיקתקה כמה נתונים במחשב שלה.
"Unterschreiben Sie hier, danke. Haben Sie einen guten Tag." אמרה והושיטה לי את הקבלה. חתמתי בתנועה מהירה של פרק כף היד והחזרתי לה את הקבלה והעט.
"Danke, einen guten Tag haben." אמרתי לה ולקחתי את השקיות בידיי.
"ממתי אתה יודע גרמנית אנדרו?" שאלה אלה בפליאה כשיצאנו מהחנות והתקדמנו לכיוון דוכן משקפי שמש.
"למדתי בתיכון, שפה יפה מאד לדעתי." אמרתי מתיישב בספסל ליד דוכן גלידה כמה מטרים מהדוכן שאליו צעדו. שאר היום היה מעייף ומונוטוני, הבנות סחבו אותי לחנות וקנו המון דברים. שילמתי כמו הג'נטלמן שלימדו אותי להיות ויצאנו לעוד חנות זהה כמעט לחלוטין.
"אני צריך בוסט רציני ברמת הטסטוסטרון שלי עכשיו, שמישהו יכניס לי בוקס בפרצוף." אמרתי מתרסק ליד הבנים שישבו בספסל ליד חנות פנטזיה שבחלונה היו קלפי טארוט וכדורי בדולח.
"זה לא יעזור לך, אתה תבכה ותשאל למה הרבצתי לך כי אסור להרביץ לבנות." אמר אנטוני וכולם גיחחו קלות כולל אותי.
"כדאי שנצא שוב לדרך, אני אנהג." אמר תומאס וקם ממקומו בחדות. כולם התקדמו לכיוון החניה שבה נח הוואן ליד שיח ורדים.
"מה יש בשם? שאם נכנה ורד בשם אחר הלא ריחו עדיין מתוק? שייקספיר." אמר תומאס וקטף את אחד הורדים מהשיח.
"עזרתי לו לכתוב את זה, הוא לא ידע איך בדיוק לתאר את הרגע ונתתי לו את המשפט הזה." אמר ונכנס למכונית. הוא נהג למשך כמעט 5 שעות עד שביקש שיחליפו אותו. וויליאם נהג עוד ומידי פעם מישהו ביקש בקבוקון דם כדי שלא ישתגע מרעב עד שנעבור את אזור הכפרים. עברנו את שוויץ תוך יומיים רצופים של נסיעה, לא עצרנו שוב למרות הצאות חוזרות ונשנות מצד הבנות אבל כולם היו עייפים לחוצים ורוצים לסיים עם העניין.
"אתם ממש כבדים, כשנגיע לוותיקן תראו שהכל בסדר." אמרה אלה ונשענה אחורה במושב שלה.