שום דבר לא יעצור אותי, סיפורו של דולפין – 1 – סיפור של כמה חלקים קצרים :)

הדולפין הגיע לדקות האחרונות של המופע, המדריך שלו, הושיט את החישוק והוא קפץ בפזיזות. עשה סלטה קצרה באוויר וצלל הכי עמוק שיכל, עלה ותפס את הדג ולעס אותו במהירות מבין שיניו החשוקות. עשה סלטה מהירה יותר והצמיד את סנפיריו בתנועה שדמתה למחיאת כף.
הקהל שאג ועמד על הרגליים, המנחה של הערב תפס פיקוד, "זהו עוד לא תחילת הערב," הוא צחק והקהל נרגע מעט. "בקרוב תגלו הפתעות חדשות ומהנות אפילו יותר."
המופע המשיך, הדולפין האנרגטי השפריץ מים וצלל אל תוכם, הוא קפץ מחוץ למים וחזר אליהם, תוך כדי הקריאות המתלהבות של הקהל החם שהגיע אל הסיפון העליון.
הדולפין עצר ונשמעה הצפירה של ההפסקה של שתי הדקות.
המדריך שם לב לתנועותיו של החיה שכה אהב, הן כבר היו בסגנון של 'אני עושה לך טובה שאני זז בכלל'.
"ווייטר," הוא לחש באוזנו והדולפין טבל את ראשו במים, התחרט, ונשא את ראשו מעל פניי המים בחזרה, המדריך שלו הדביק חיוך על הפנים שלו ופנה אל ווייטר שוב, "אל תתרגש, זה בקרוב ייגמר."
הדולפין הניד את ראשו למעלה ולמטה. הוא שיווה לעצמו פרצוף דמוי חיוך וחתר בחזרה אל מקום המופע.
"אדם, בוא לכאן," נשמעה קריאה במיקרופון והקולות שנבעו מתוך הרמקול הדהדו בקול וצרמו לוויטר, הם היו חדים. שמיעתם של הדולפינים מאוד מפותחת, כפול מבני האדם. הוא סבל.
"מה?" אדם עזב את וויטר וצעד אל המדריך כשהבעות של נחישות ודאגה מופיעות על פניו באותו הזמן.
הם היו קרובים לוויטר, הוא האזין לשיחתם על אף שהשתדלו ללחוש.
המילים ששמע היו קשות ודקרו אותו, "אתה מפוטר."
וויטר הבין כל מילה. הוא לא ייחיה בלי אדם שלו. האיש שגידל אותו והיה הכתף העיקרית שאפשר להישען עליה.
אף אחד לא חשב שהוא יברח, לא היו סורגים או משהו בסגנון, הוא פשוט אזר אומץ וקפץ לים הכחול והפשוט. בלי שום דאגות או מחשבות. פשוט קפץ.