אש הדרקון פרק 1

אש הדרקון
פרק 1
ה19 בנובמבר, התאריך שכולם היו רוצים להיות בו, באזור הבחירה, כי יש סיכוי 1 למיליון שאתה תזכה לתהילה ולפרסום בתאריך הזה. על ידי שני אנשים, שברגע אחד יכולים לשנות את חייך לטובים יותר.
אה שכחתי לספר מי אני, ועל מה לעזאזל אני מדבר.
טוני,
טוני ארקוס, זה הוא שמי, אני בן 18, רוב חיי ממקודים במטרה אחת, לעבוד את ההאדמה בשביל גברת טיילור, ולקבל שכר צנוע שיכול להביא לי מזון. אני לא לומד כמו כולם, ומתלונן על עומס שיעורי בית, את האמת שהייתי מת לעשות את זה. אבל אני לא יכול, ההורים שלי נהרגו בתאונה, ורק אני נשארתי לבד, ואז שהסתובבתי ברחובות, גווע ברעב, הכרתי את גברת טיילור, והיא לקחה אותי למשכנה, היא נתנה לי אוכל ובגדים, ובתמורה לכך אני צריך לעבוד את אדמתה, בעיקרון זה מה שאני עושה בחיי כרגע, את האמת שרציתי יותר מזה.. אבל לפחות אני לא שוכב עכשיו על מדרכה, כמו הומלס.
אז כמו שאמרתי, גם אני רוצה להיות בטקס הבחירה. ולקבל תהילה ופרסום, כדי שאני יוכל להתפטר מהעבודה הזאת ולעבור לעולם הפרסום.
טוב אז מה כל הקטע של "הבחירה?"
יש שלושה סוגים של אנשים בעולם,
אנשי צללים- הם אנשים בעל יכולות מיוחדות במינם, מנסים להרוס כול חצוי דם הדרקון אפשרי.
בני אדם- נחמדים כמוני וכמו גברת טיילור.
חצויי דם הדרקון- אנשים שיכולתם לשנות צורה לדרקון.
בטקס הבחירה, חצויי דם הדרקון החזקים ביותר בוחרים בן אדם, שיהיה אחד מהם, וכך גם אנשי הצללים, וככל שכל אחד בוחר מישהו, כך האיזון נשמר.
"תפסיק לחלום ותתחיל לעבוד" מחתה עליי גברת טיילור, היה לה שיער שחור קצר, עיניים ירוקות, מבט שנותן תחושת אפלה מפחידה כזאת, והיא הייתה גמדה.
"סליחה גברתי" אמרתי בבושה ודפקתי את המעדר באדמה, היא ישבה עם משקפיי שמש שחורים, על כיסא, עם מיץ תפוזים בידה, וקש שממנו היא שותה לאט כדי לגרות אותי.
"אני יכול טיפה לשתות?" שאלתי בלחישה, היא התקרבה עליי, ואמרה,
"אמרת משהו?"
"לא גברתי" אמרתי והשפלתי את מבטי לאדמה,
"חשבתי ככה" היא אמרה וחייכה, היא העבירה את ידה בשיער החום בהיר החלק, הרגשתי את השמש כמעט על עורפי, הזעתי כאילו רצתי 3 קילומטרים ללא הפסקה, התנשפתי ועצרתי לנוח מעט,
"מה אתה עושה?" היא שאלה אותי, זו הייתה הכוס השלישית שלה כבר,
"נח" אמרתי וניגבתי את זעתי בחולצה השחורה שלי, היא הכריחה אותי ללבוש את זה גם אם בחוץ 40 מעלות. אם לא אין לי כסף. ואם יש משהו שאני יודע בוודאות, זה שהצבע השחור מושך עוד חום.
"נח? אה טוב, אתה נח. אז בואו פשוט כולם ננוח, על ההתחצפות הזאת ירד לך 20 שקל מהמשכורת, שכרגע עומדת על 380 ₪.
"בסדר, סליחה גברתי" אמרתי וקמתי מיד.
"יופי" היא אמרה והתיישבה שוב.
לאחר 3 שעות של עבודה באדמה, היא נתנה לי את הכסף, והלכה. שכבתי על המיטה, אחרי מקלחת כמובן וחשבתי לי איך חיי היו נראים אם הוריי לא היו מתים.
טוב אלה חיי עכשיו, מקווה שתאהבו אותם.
"עוד יום, עוד עבודה" אמרתי ונרדמתי.