אהבה בסיכון – פרק תשיעי

אנה החלה חובטת בו בידיה , הדמעות עולות בעיניה.
"מה אתה עושה?!" לחשה בצעקה.
"תסמכי עליי" לחש באוזנה , והשאיר את גופה עירום, ללא כל פיסת בד.
הוא הצמיד את שפתיו לשפתיה כשהדלת נפתחה, וג'ק הביט בהם בחיוך שובב.
"מסדר בעוד חצי שעה. אז תמהר." אמר ג'ק , ומבלי לומר מילה מיותרת , הסתובב ויצא מהחדר.
פיטר קם במהירות ונעל את הדלת, מניד בראשו.
"למה יש מנעול אם לכולם יש את המפתח אליו?" שאל עצמו.
אנה החלה להתלבש במהירות , גופה חלש.
"אני מצטער." לחש לתוך אוזנה , מושך אותה אליו לחיבוק חם ואוהב.
"אני אוהב אותך , אנה." אמר בעוד הוא מביט בעיניה , ידו מלטפת את לחיה.
" אני… אני חושבת שגם אני אותך. פיטר." לחשה במבוכה, לחיה הפכו לגוון אדמדם.
פניו של פיטר אורו בבת אחת , ושפתיו נחתו על שפתיה.
אנה לא התנגדה. היא ידעה כברשהיא לא יכולה לסרב למגע שפתיו הממכר עד כאב.
פיטר שבה אותה בקסמיו.
היא אהבה אותו.
"המלחמה עומדת להסתיים," מלמל לתוך שפתיה.
מבטה הפך מאושר בין רגע, וחיוך ילדותי עלה על פניה.
"באמת ?" שאלה אותו , כלא מאמינה.
בסך הכול הייתה רק שלושה חודשים בגטו. לא זמן רב.
"הגעת כבר בסוף המלחמה… כך שלא היית כאן זמן רב כל כך." חייך אליה.
פניה הפכו מהורהרות מעט, עיניה עצובות.
"אין לי לאן לחזור. אני לבד." לחשה בעצב, הדמעות זולגות על לחיה באיטיות.
פיטר ניגב את דמעותיה ברוך ובעדינות ונשק למצחה.
"תבואי איתי." אמר בבטחון, מחייך אליה באהבה.
"אבל…" מלמלה בחוסר בטחון.
"אני חייב ללכת. אל תעלמי לי שוב,אנה. ובבקשה… תחשבי על לבוא איתי." נשק לשפתיה ברכות, ויצא בריצה קלילה מהחדר.
אנה נשארה בחדרו, מהורהרת.
היא הרגישה שמחה מהולה בפחד.
היא רצתה ללכת עם פיטר , אך עדיין לא יכלה לסמוך עליו.
לאחר כמה דקות יצאה מחדרו, והחלה להסתובב ברחובות הגטו.