להיות איתה~פרק 3 ואחרון

והודיעה לי שהיא עברה את זה בשלום ושהובילו אותה לחדר.כל כך שמחתי!לא הרשו בינתיים להיכנס לחדר אבל יכולתי לראות אותה דרך חלון בקיר,היא הייתה כמו מלאך,כל כך עדינה כשהיא ישנה…אבא התקשר הוא שאל אם הוא יכול לקחת אותי….לא הסכמתי,רציתי לחכות עד שתתעורר.כעבור שעתיים בערך,הרשו לי להכנס אליה.נכנסתי,החזקתי בידה,והתחלתי לבכות.לא יכולתי לראות אותה כך.נמנמתי כשידי אוחזת בידה,ואז היא התעוררה,חיוך עלה על פניי.היא לא כל כך זכרה מה קרה אז סיפרתי לה…היא שאלה על מה שאמרתי לה באותו לילה…היא אמרה שהיא חיכתה שנים שאגיד לה את זה,היא הייתה כל כך שמחה.לא רצינו לעזוב אחד את השנייה.בלילות ישנתי על הכורסה לידה,בבוקר צהריים וערב האכלתי אותה בידיי למרות שהיא לא רצתה,שמענו ביחד שירים,לא עזבתי את ידה לרגע אחד..היא נשארה שבועיים שלמים במיטה..פחדתי כל כך עליה,נשכבתי לידה וחיבקתי אותה הסתכלנו אחד על השנייה,קירבתי את שפתיי אל שפתיה ונישקתי אותה בעדינות."אני אוהבת אותך"היא אמרה לי בלחש.נרדמנו.התעוררתי,היא עדיין ישנה,הלכתי לשטוף פנים.ואז שמעתי ריצות כאלה,יצאתי מהשירותים לראות מה קרה.באתי להכנס לחדר בו אור הייתה,האחיות לא נתנו לי להכנס,"היא הפסיקה לנשום,אנחנו עושים לה החייאה,בבקשה תשאר בחוץ" וכך צפיתי דרך החלון באהובת ליבי,היקרה לי מכל,"נאבקת" על חייה.הפעם,היא לא יצאה מזה בשלום,הבנתי את זה כשראיתי אותם מכסים את פניה היפות והתמימות בשמיכה הלבנה.פרצתי בבכי,השתגעתי,בעטתי בקירות,צרחתי,הרופא רצה שארגע ואקח כדור,אבל דחפתי אותו,ואז האחות נתנה לי זריקת הרגעה,פשוט נפלתי על הריצפה,הייתי חלש.אבי בא לקחת אותי,כל הנסיעה הסתכלתי מבעד לחלון ולא אמרתי מילה.הגענו לבית,נכנסתי ישר לחדר ונעלתי את עצמי,פתחתי את הארון להחליף בגדים,ראיתי את החליפה שלבשתי באותו נשף,נזכרתי באותו אירוע שקרה שבגללו אור לא איתי עכשיו.בכיתי וצרחתי קרעתי את החליפה ולאחר מכן זרקתי לריצפה כל מה שהיה בחדר שברתי את המראה שלי,אבי בא חיבק אותי חזק ואמר:"זה בסדר,זה בסדר,אני פה,אני פה איתך,הכל יהיה בסדר".שמתי את ראשי על כתפו ובכיתי ללא הפסקה.איבדתי….איבדתי אותה…לעולם היא לא תהיה לצידי שוב…..