הרי זה היה ברור…
הרי זה היה ברור שהקשר לא יחזיק מעמד, מכאן כל אחת פונה לדרכה והדרך הקבוצתית…. היא נשכחת. הם שכחו שפעם היינו חבורה , חשובות אחת לשנייה. היום כבר לא.
לי לא אכפת מאנשים ששוכחים אותי, אנשים שאני יודעת שעם הם יפתחו את הפה שלהם עליי יהיה להם הרבה מה לומר אבל הם לא יעשו את זה בפני.
עכשיו הכל צבוע , כולם עושות את עצמן כאילו בכלל משהו משנה אבל כל אחת בעניינים שלה.
גם אני ככה עם עניינים מעל הראש ומנסה לשדר שהכל בסדר כי מה אני כבר יכולה לעשת..
תגובות (2)
אני רוצה לבכות כי זה נכון ( המילה מודגשת) וזה מה שקרה לי.
אם הייתי בחבורה לא הייתי שוכחת אף אחד, ואם כן אני הייתי רוצה למות! עדיף להיות שחור לבן מאשר צבוע.
אני כל כך מזדהה איתך, פעם הייתה לי חבורה כזאת של כמה ילדים… היינו עושים הכל ביחד, אבל כל אחד עזב לבית ספר שונה, כולם רבו אחד עם השני ואף אחד לא מסכים להשלים, ואני פשוט לא מבינה למה… אנשים תוקעים סכינים בגב של אנשים שהיו פעם החברים הכי טובים שלהם ולא קולטים עד כמה הם צבועים. יש להם המון לומר עלי, אבל הם לא יגידו את זה כי הם פוחדים, והלוואי שהייתי מוצאת לעצמי כבר חברים חדשים שאוכל להיאחז בהם.