התגלות הקסם | פרק 7

נפלתי בחבטה גדולה על רצפת הבטון של הבניין.
בהתחלה חשבתי שזה בגלל שעצמתי עיניים, אבל כשפקחתי אותן הבנתי שבחדר שבו אנחנו נמצאים היה חושך מוחלט, ללא שום סימן של מקור אור או חלון אחד פתוח, שיוכלו להאיר אל תוכו.
" מירה?" שאלתי.
" אני כאן." שמעתי אותה. כנראה שהנפילה החזקה גרמה לאוזניות לעזוב את ראשי.
קמתי בזהירות וניסיתי לגשש את קירות הבניין. הרגשתי מתג על הקיר והורדתי אותו למטה.
תוך שנייה נדלק אור ממנורה מתנדנדת שהייתה מחוברת לתקרה בצורה רשלנית.
הכל היה שקט לפתע.
" אתם בסדר?" שמענו קול עדין מאחורינו. שנינו צעקנו בבהלה.
הסתובבנו לכיוון הקול, ומולנו ראינו נער זר בערך בגיל שלנו.
לקח לי זמן לקלוט, אך כשהבנתי כמעט שקפאתי במקומי.
הנער הזה, השיער שלו והבגדים שהוא לבש, זה אותו נער שראיתי בחלום שחלמתי באותו יום,
ועכשיו הבנתי איך הוא באמת נראה- היה לו שיער בצבע כחול בהיר, עיניים חומות וגוון עור בהיר.
" אני מצטער אם הבהלתי אתכם, זה בדרך כלל קורה לי בלי שאני מתכוון לכך." אמר.
מירה קמה על רגליה וענתה לו, " זה בסדר".
" אני מירה וזה טנא. איך קוראים לך?" שאלה.
" שמי שיי." ענה שיי. " אתם עובדים עם קלאוס פאוור?" שאל.
" לא, ממש לא. למען האמת, ברחנו מהחיילים שלו קודם לכן." הסבירה מירה.
" אתה גם מפלצת?" היא הוסיפה לשאול.
" אל תאמרי את זה!" אמר שיי בתוקפנות.
" לומר מה?" שאלה בבלבול.
" מפלצת הוא שם נתעב שנתן המין האנושי ליצורי הקסם. לומר את המילה הזאת זה פשע." הסביר.
התקרבתי אל מירה ולחשתי באוזנה, " הבחור הזה מלחיץ אותי, מירה. אני מציע שנסתלק מכאן.".
" אם נצא החוצה יתפסו אותנו. אני בטוחה שתוכל להתמודד עוד כמה זמן." היא לחשה לי בחזרה.
" כמה זמן?" שאלתי אותה.
הבטנו בשיי וראינו שעיניו זהרו פתאום באור כחול. הוא מצמץ כמה פעמים ובמהירות חזרו למצבם הקודם.
" מהרו. הם באים!" אמר ורץ אל מחוץ לחדר.
הדלת נפתחה וחיילים נוספים, כמו אלה שרדפו אחרינו, נכנסו לחדר.
הם סרקו את כל החדר הריק. " נקי. אין שום סימן למפלצות." אמר אחד מהם, והם המשיכו בחיפושים שלהם בחוץ.
אני ומירה עמדנו לצד הדלת, במקום שכאשר היא נפתחת אי אפשר לגלות אותנו.
" זה היה יותר מדי קרוב." אמרתי בשקט, נושף בהקלה.
" לאן הבחור המוזר נעלם?" שאלה מירה. הבטתי מסביב. הבחור הזה, שיי, נעלם.
" אנחנו צריכים למצוא אותו." החלטתי. מירה הביטה בי כאילו עומד מאחורי דרקון בעל שני ראשים שעומד לבלוע את שנינו.
" אתה צוחק עלי, נכון?" שאלה בספק. " אני לא יודעת אם שמת לב לזה, אבל לבחור הזה היה שיער כחול ועיניים זוהרות. או שזו רק אני, וזה רגיל ביומיום שלך."
" הבחור הזה הופיע בחלום שלי." הודיתי. " ובגלל זה אנחנו צריכים למצוא אותו. אולי יש לו תשובות בשבילי."
סרקתי את החדר עם עיניי, ואז נפל לי האסימון- לחדר הייתה רק יציאה אחת, הדלת שממנה נכנסו החיילים, אז איך הנער הזה הצליח לברוח מבלי שהם יראו אותו?
" מצטער שברחתי לכם." אמר שיי לפתע והצליח להפתיע את שנינו כשהופיע בחדר פתאום.
" מ-מה קרה כאן?" שאלה מירה בבלבול.
" החיילים הגיעו לכאן והייתי חייב להתחבא, לכן לא הייתה לי הזדמנות להסביר את עצמי." הוא הסביר.
" מה אתה?" שאלתי ברצינות.