עיניים אדומות, כנפיים לבנות- תחילתו של הסוף (5)

אליס החלה להסתובב במגדל הישן. לאחר כמה סיבובים ופניות לא נכונות היא מצאה את החדר שחיפשה. היא התחילה להסתובב בין אלפי הספרים שהיו על המדפים, מחפשת את הספר העתיק מכולם.
כשהיא הגיעה לבסוף לארכיון הישן של הספרייה, היא גילתה שהתקרה קרסה שם. זה כנראה קרה לפני מאות שנים, כך שלא היה אפשר להתקרב ולהציל שום ספר, וגם לא לשפץ את המקום.
אליס התקדמה באיטיות ואור לבן וחלש החל לזרוח סביב גופה. היא נעה בין ההריסות בזהירות, מתקדמת צעד צעד בכל פעם עד שהגיעה אל ליבו של החדר.
הספר נח בתוך קופסת זכוכית שהוצבה על מעמד עץ עתיק. על הרצפה מסביב היה עיגול שעיני אנשים רגילים היה נראה כעיגול פשוט, ציור רצפה חובבני, אך אנשי העידן העתיק ידעו לזהות שזהו מעגל הגנה מכושף שנועד להגן על הספר. רק כמה אנשים מסוימים יכלו לגשת אליו ולקרוא בו, ואליס היתה אחת מהם.
היא חצתה את המעגל והניחה את ידיה בזהירות על הזכוכית העדינה, כאילו חוששת שמא היא תישבר בכל רגע. מכסה הזכוכית נעלם ואליס הכניסה את ידיה בזהירות אל תוך הקופסא והוציאה את הספר. כיסא לבן וגדול שלא היה שם קודם לכן הופיע מאחוריה והיא התיישבה והתחילה לקרוא את הדף הראשון:
"אזהרה!

אל תעז לקרוא בספר הנ"ל
על הסודות הכתובים בין הקירות להישאר
חתומים ומוגנים בתוך מעגל הכשפים,
כיוון שאם רק מילה אחת מפיך תימלט
תסכן את חייך ותעמוד בפני תוצאה קטלנית עד מאוד. "

אליס פלטה אנחה שקטה. היא זיהתה את האזהרה הזו, היא בעצמה כתבה אותה. היא נשמעת כמו אזהרה רגילה אך היא מובנית לפעול אחרת על כל אדם שלא רשאי לקרוא בספר.
'כמו על אחותי,' היא חשבה בעצב. 'היא נלקחה למדור השביעי של המדור השביעי, הירח הראשון של החושך.
למה היא היתה חייבת להתעלם מהאזהרה הזו ולהמשיך לקרוא?! זו אשמתה.' היא אמרה זאת לעצמה בכל פעם שדאונייט חלפה במוחה. היא ידעה שהיא לא תוכל לשנות את הקללה ולהציל את החפים מפשע שנפלו והמשיכו.
אליס המשיכה לדפדף ומדי פעם עצרה בעמודים מסוימים, קוראת ומשננת אותם. כשהיא הגיעה לעמוד האחרון היא התבוננה באיור שכיסה את רוב הדף. כנפיים גדולות שטיפות קטנות זלגו מהן.
'חיים ודם- מה תבחר לאבד?' זה מה שהיה כתוב מתחת לתמונה. היא זכרה את החכם הזקן שחתם את הדף הזה.
"יום אחד מישהו יעשה טעות, והוא ייאלץ לפגוש את השומר הנצחי. עד אז גברתי, אל תעזי להביט בדף, שמא הגורל יטעה וייבחר בך במקום." הוא אמר לה באותו זמן. היא הנהנה בהבנה ועשתה כפי שאמר לה, עד עכשיו.
בעוד אליס ממשיכה להתעסק עם הספר, קריאת עורב חזקה מהדהדת ברחבי העמק, קריאה שהמסר שלה ברור לכל.
"זה מגיע."