יש מלאכים ויש מלאכי מוות- פרק 1

"אמא מה זה אהבה ? " שאלה אנה את אמא בלחישה ובסקרנות
"אהבה היא משהו שכדאי לך להתרחק ממנו " אמרה אמא ככול הנראה עצבנית על כך שהיא שאלה
"אמא , איך אני יכולה להתרחק מאהבה אם אני לא יודעת מה היא ? " ענתה אנה מבולבלת
" אהבה זה דבר שמעוור אותך , זה כמו סמים , זה מתחיל בכיף ואחרי זה אם את לא מתעוררת מהר מהחלום היפה זה הורס אותך מבפנים , אהבה , אהבה היא דבר רע " השיבה האם לבתה הפעם עצבנית במיוחד "תתרחקי ממנה בלי שאלות מיותרות "
אנה הלכה לבית הספר קצת מבולבלת , אור אמרה לה אתמול שהיא מאוהבת בליאו , היה לה מוזר לשמועה את המילה מאוהבת , היא אף פעם לא חוותה את ההרגשה של להיות מאוהבת
אמא שלה שונאת אותה , אבא שלה כבר לא גר איתה , והאח שלה … מת שנה שעברה . זה הופך אותה לכול כך שונה , למרות שהיא חיה עם זה די טוב . אהבה … היא חושבת נעצרת ועומדת, אור מתקדמת לכיוונה .
"אנה אנה ! חכי לי אנה ! " צעקה אור נרגשת כולה מחייכת , אנה הייתה בטוחה שהולכות להגיע ההודעה השמחה ביותר בחייה
"בואי לבית העץ" אמרה אור מחייכת אל אנה "יש לנו קצת זמן עד לתחילת הלימודים" הפעם אור החזיקה בידה של אנה בניגוד לרצונה וגררה אותה אל עבר הפארק , אנה לא הרגישה משהו נוח עם זה אבל החיוך שאור הקרינה עבורה הרגיש לה כמו הדבר הכי טוב שהולך לקרואת בחיים העלובים שלה .
הם המשיכו לרוץ אל עבר בית העץ , אנה החלה לחשוב על מה יכול להיות משמח כול כך ? אולי היא שוב תחפור לה על ליאו ? ואולי היא תגיד לה שהיא זכתה בסכום ענק של כסף והיא רוצה לחלוק ? ואולי בכלל היא נהייתה היפית והחליטה לשכנע את אנה להצטרף אליה !
המחשבות של אנה נעצרו ממילותיה של אור "הגענו" אמרה שבעת רצון "קדימה קדימה תעלי"
אנה החלה לעלות לאט לאט בין המדרגות של בית העץ הישן , היא הביטה על הפריחה היפה של העץ ושוב צצו לה מחשבות מוזרות , שנגמרו מאוד מהר כאשר אור דחקה בה להתקדם למעלה. בין המדרגות האחרונות הציצה אנה אל תוך בית העץ , היא ראתה איש מוזר עם חולצה ארוכה שנראה כאילו רק השרוולים שלה ארוכים מידי לידיו , מכנס ג'ינס שהיה יפייפה עליו , נעלי ספורט ממותגות וחלקות , שיערו היה פניו ולא היה אפשר לראות את עינייו , צל שרר על כול הפנים שלו וחרב גדולה הייתה על גבו. הוא ישב על קופסה שבה ככול הנראה אנה ואור החביאו את החטיפים שהגניבו לבית העץ.
"טה דה" קראה אור מכחיית , אנה לא הבינה למה היא התלהבה , להפך ! האיש הזה נירא לה ממש חשוד ומפחיד .
"אנה , האיש הזה הכיר את אח שלך , טום לירוני " אמרה אור בטוחה בעצמה " הוא אומר שהוא בן אדם טוב שיכול ללמד אותך מה זה אהבה" המשיכה אור , בטונים שלה נשמע יותר ויותר נלהבת ואילו אנה יותר ויותר מסוקרנת.
" ולקטע הכי טוב , הוא יכול להחזיר אותו לחיים !!!" אמרה אור פורצת מהתרגשות , ואנה מביטה לרצפה מפחדת קצת מכול העניין
"צ'ץץ" הוציא מלמול מוזר האיש "את יכולה להשאיר אותנו לבד גברת אור , בבקשה " לחש האיש , אור החלה לרדת מסתכלת לעבר פינת החדר , ככול שיורדת יותר ורואים ממנה פחות כך אנה שמה לב כי המבט של אור הפך יותר ויותר רציני .
"אנה . תוכלי לשבת בבקשה ? " לחש האיש הפעם חזק יותר " כשאמרתי שאני יכולה להחזיר את אחיך התכוונתי שאני יכול לעזור לך להחזיר אותו , בבקשה " לחש האיש במהירות מקווה כי אנה תבין .
אנה הסתכלה על האיש כאילו היה משוגע , התקוות שלה מהחדשות הטובות נעלמו לאט לאט והיא חזרה להיות דיכאונית. "אני מאחרת לבית הספר" אמרה אנה בביישנות והלכה מבית העץ והתקדמה לכיוון בית הספר , כול הדרך חשבה על האדם המוזר הזה ואיך אור או אח שלה קשורים אליו בכלל ?! זה היה נירא לה די הזוי ופריקי אך ככה כול פרט ופרט בחיים שלה אז זה לא כול כך הזיז לה . מה שיותר עניין אותה היה כשהיא נכנסה לבית הספר . הוא היה ריק מכול אדם ונשמעו בו שריקות מוזרות . היא החליטה להתעלם , היא עלתה במדרגות , המדרגות היו דביקות , כמה דקות אחרי שסיימה לעלות היא שמה לב שצבעי הקירות משתנים מלבן אל ירוק , וכול שחושבת על כך שהמקרה יותר ויותר מוזר הקירות נעשים יותר ויותר ירוקים .
ופתאום צץ לו אותו איש מבית העץ. "אנה שבי , בבקשה " לחש האיש כהרגלו.
"לא הצגתי את עצמי , מצטער " אמר והמשיך "אני ליאו , בבקשה " אנה הסתכלה עליו במבט מוזר .' זה ליאו ?! אור תוכנת את המוח שלה יום וליל על הבחור המוזר הזה ?! מה לעאזזעל עובד לילדה הזאת בראש ?!' חשבה לעצמה אנה .
"אוקי אני מוכנה להקשיב " אמרה אנה בביטחון התיישבה והמשיכה " רק בגלל שאתה ליאו "
"אנה , סליחה , נסיכה את מלאכית מוות , בבקשה " אמר לה ליאו משתחווה אל עבר אנה מנסה לא להפגין רגשות. בניגוד אליו אנה מסתכלת עליו מזועזעת 'מה פתאום הוא קורא לי נסיכה ?! יותר נכון למה הוא אומר שאני מלאך מוות ?! אני מבצעת תפקיד כזה נוראי ?! אולי זה נכון זה יסביר כמה דברים בחיים שלי , למרות שזה בכלל לא הגיוני ! ' שוב חשבה לעצמה אנה מחשבות הזויות.
"מכיוון שגרמת יותר מידי סבל למשפחה המארחת שלך ובטעות הרגת את הנסיך … החלטנו לבטל את פרויקט אקליפטוס ולהחזיר אותך הביתה , בבקשה" אמר ליאו במבט רציני , הוא קם ניקה את מכנסיו והמשיך " החלטנו לבטל גם את מבצע אקליפטוס כי גילינו ששכחת מי את מאז שבאת אל עולם בני האדם , למרות שגילינו את זה מאוחר מידי ואותם כוחות שהפעילו עלינו לחץ להתחיל את המבצע השתלתו על השטחים הירוקים , בבקשה"
אנה התאפקה לא לתת לליאו סטירה , או לקרוא למישהו שיכח אותו לבית משוגעים . תחושת בטן מוזרה אמרה לה לבטוח בו , היא לא ידעה אם זה בגלל הרציני של אור או בגלל הדברים המוזרים שקראו לה בבית הספר , או שזה אולי בגלל שלשנייה אחת בחיה , היה לה כיף .