הם בחיים לא ידעו כמה זה כואב – פרק 2
ישבתי במכונית, המכונית שלי.
ג'ון קנה לי אותו ליום הולדת שלנו בנסיון לגרום לי להתאב בו כמו אמא וג'סי.
אבל זה לא עבד אני עדיין שונאת את הבן זונה הזה הוא בחיים לא היה אבא שלי רק בגלל שהוא נשוי לאמא שלי, אני לא מאמינה שג'סי נפלה כל כך מהר שהיא פשוט נתנה לו להחליף את אבא שלנו תוך שניה.
ג'סי יצאה אחרי והישבה לידי במכונית, "אלכס…" היא התחילה בקול רך ונגע לי ביד.
"אני לא צריכה את הרחמים שלך" אמרתי והזזתי את היד שלי.
היא הסתכלה אלי לשניה ואז והסתכלה במראה קדמית, "אני רוצה להיות שם בשבילך" היא אמרה ושמה את המשקפי שמש מעצבים החדשים שלה.
אני התעלמתי ממה שהיא אמרה והתחלתי לנהוג, השקט במכונית היה מלחיץ אני התרכזתי בכביש והיא הסתכלה אל האיפון שלה.
סוף כל סוף הגעו לבית הספר ונכנסתי לחניית התלמידים, ליד מקום החניה הרגיל שלנו עמדו כמו תמיד רוב קבוצת הפוטבול וכמעט כל המעודדות מחכות לג'סי.
חניתי, וקובי באה לפתוח לג'סי את הלדת של המכונית "גברתי" הוא אמר וחייך ג'סי יצאה והם התנשקו.
אני פשוט ישבתי במכונית אז ג'ייק, החבר הכי טוב של קובי אמר "הי לסבו פריקית את לא יוצאת מהמכונית?" כל הקבוצה צחקה והוסיפה הערות בניים ילדותיו.
יצאתי מהמכונית ונעלתי אותו, "אלכס" הסתכלתי אליה "רוצה להגיד לחבר שלך ולחברים העבלים שלך לעזוב אותי?" שאלתי והתחלתי ללכת לכיון הבניין.
שמעתי צחוק וקראות מאחורי אבל התעלמתי מהם, לא היה לי כוח להיתמודד אם הטיפשים האלה היום.
הגעתי לכיתת ההיסטוריה לשעתיים ראשונות והתישבתי בשולחן האחרון בקצה הכיתה כמו תמיד.
הסתכלתי אל הכיתה, החברה הכי טובה שלי לשעבר ישבה ליד החבר שלה והם ציחקקו ודיברו ג'סי ניכנסה אם הלהקה שלה וכל שאר הכיתה מדברים, יושנים או עושים שעורי בית כמו כל בוקר.
תגובות (1)
מה אתם חושבים???