לעמוד בצל פרק-1

"אנדרו אוכלים!רד כבר למטה!" שמעתי את תומאס צועק מלמטה, היום מתחיל החיפוש אחרי ההפך שלי. אני חושש שהמסע יהיה ארוך מידי, אבל יהיה בסדר. יצאתי מהמיטה ולשבתי ג'ינס וחולצה שחורה רפוייה. שיערי השחור היה מבולגן ועל פני וזרועותי היו קווים ורודים, סימנים מהסדין והשמיכה שנלחצתי כנגדם בשינה. סידרתי את שיערי שטפתי את פניי וירדתי למטה באחוזה הענקית שנחה באחו הפתוח באזור היער השחור של גרמניה.
"אין ארוחת בוקר?" שאלתי בישנוניות את לורן שנמרחה על אנטוני שישבו על הספה הרחבה בסלון.
"נראה ששאתם לא צריכים אחת, אל תיתנו לי להפריע לכם." אמרתי בגיחוח קל ולורן נעצה בי מבט מעוצבן מה שגרם לי לצחוק אפילו יותר. אנטוני סובב את פניה בחזרה אליו והם המשיכו במעשיהם.
"תגידו לי שמישהו הכין ארוחת בוקר, בבקשה." אמרתי משפשף את עיני כשניכנסתי למטבח.
"עובדים על זה!" שמעתי את רייבן מהדלפק ליד וויליאם, הבטתי מעבר לכתפם וראיתי בלילה דלילה ורייבן הדליקה את הכיריים מתחת למחבתות דקות.
"בילנצ'סים! ארוחת הבוקר האהובה עליי." אמרתי צועד למקרר ומוציא ממנו קרטון חלב מתחיל להכין לעצמי קפה.
"תגיד לאחרים להתחיל לסדר את השולחן, או להעיר את מי שעדיין ישן. תומאס עובר בחדרים אבל נראה לי שליה בחוץ צדה איזה צבי או משהו." אמר וויליאם והפך בלינצ'ס במחבת.
"אני אצא לחפש אותה." אמרתי לוגם מהקפה שלי ומניח אותו מהדלפק לפני שיצאתי בריצה ליער.
'ליה, יש אוכל אמיתי עוד מעט.' ניסיתי לומר לה.
'אם זה טריק לנסות לגרום לי לשתות דם אדם תשכח מזה.' היא ענתה לי וחיוך התפשט על פניי. עליתי על אחד העצים הגבוהים כדי לחפש אותה וראיתי דמות מטושטשת במרחק רודפת אחרי צבי. קפצתי מעץ לעץ מתקרב אליה ואז נוחת על הטרף שלה ושובר את מפרקתו.
"זה לא דם אדם, יש בלינצ'סים ליה." אמרתי קם מהצבי כשהגיעה אלינו. היא לא הביטה בי אפילו. היא פלטה תודה קטנה והתנפלה על הצבי, למרות שהתרגלתי לצייד אני עדיין לא מסוגל לראות אותה שותה דם חיות.
"עכשיו אם לא אכפת לך אני רעב לאוכל ולא דם." אמרתי בקוצר רוח כשהיא סיימה לרוקן את הטרף שלה.
"טוב, האחרון שמגיע שוטף כלים." אמרה והחלה לרוץ.
"לא פייר!" צעקתי כשרצתי אחריה. שנינו השתננו לא מזמן, למרות שהיא שונתה על ידי תומאס ואני על ידי ערפד בודד שתקף את משפחתי משיגעון לדם. הגעתי שנייה לפניה ועל פניה הבעת פנים כעוסה.
"את שוטפת כלים." אמרתי בקול מתנשא וזחוח. היא הביטה בי כועסת וחרצה לי לשון, צחקתי בקול ונכנסנו לבית. השולחן היה ערוך ועליו הבלינצ'סים המדוברים פירות ריבות שוקולד ובקבוקוני דם ליד כל צלחת חוץ משל ליה.
'זה קטע של עיקרון אנדרו, אני לא מוכנה להרוג אנשים בשביל דם.' אמרה לי במחשבותיי והתיישבנו לאכול.
"היום מתחילים לחפש, המסדר עוקב אחרי כל צעד שלנו אז ננסה לעשות את זה בלי למשוך תשומת לב מיותרת." אמר וויליאם לפני תחילת הארוחה.
"מי מברך היום?" שאלה רייבן והצמידה את ידיה אחת לשנייה מניחה את מצחה עליהן.
"אני אברך היום." אמר אוליבר והצתלב כמו שאר האנשים בשולחן.
"תודה לך אדוני על האוכל שאתה מספק לנו שאנו נאכל כעת ועל החיים שנתת לנו. אמן." אמר וכולם ענו באמן משותף מצתלבים פעם נוספת ומתחילים לאכול. אחרי הארוחה כולם ארזו מזוודות גדולות ונסענו לשדה התעופה שפנינו מיועדות לוותיקן ברומא, למסדר.