להגיד "אני אוהב אותך" בלי שהיא יכולה לשמוע-פרק ב'-ליאת

נכנסתי לאוטובוס,בדרך למרכז לחרשים,נזכרתי ביום רביעי שבוע שעבר,שדיברתי עם ליאת,זה היה כמו לשחק משחק הניחושים,הצלחתי להבין אותה והיא אותי,היא ביקשה שהביא לה את הפלאפון שלה מהטעינה,בקצה השני של החדר,ניתקתי אותו מהמטען,
וצעקתי לה "ליאת,אימא שלך שלחה לך הודעה",
התפוצצתי מצחוק,וחזרתי לשבת לידה,היא ראתה שאני צוחק,
,"למה אתה צוחק?" שאלה בסקרנות,
"לא משנה",גיחכתי
"נו,תספר לי",אמרה בעקשנות,תוך כיווץ הפנים.
"קראתי לך,שכחתי שאת חירשת לרגע",במבט די מבויש
ואז נזכרתי,"ליאת,האחראית אמרה שאת לא חירשת מלידה,איך?…",לא יכולתי להמשיך את המשפט,אבל היא הבינה אותי.
"לך מכאן,עכשיו",אמרה לי בעצבים והצביע על הדלת.
צלצול של הפלאפון שלי קטע את מחשבותיי,זו הייתה אמא
בדיוק הייתה התחנה שלי לרדת,ירדתי והלכתי לכיוון המרכז חירשים,לא היה לי כוח לחשוב,היה לי מאוד חם,נכנסתי למרכז החירשים,הלכתי למתחם של הנערים,ליאת לא הייתה שם,הייתה שם משהי אחרת,הלכתי אליה,טפחתי לה בכתף,היא קפצה,והבילה אותי,
"אמאל'ה",הנחתי יד על הלב שלי,
"איפה ליאת?",
"מה?" היא סימנה לי בשפת הסימנים,
שכחתי שכולם פה חירשים,נתתי לעצמי מכה במצח,"לא משנה"
הלכתי למזכירות
"איפה,ליאת?",שאלתי את האחראית
"היא יצאה לחוג",
"מה אני אעשה?",שאלתי ביאוש
"רוצה לעזור לי?",במבט מתעניין
"טוב",בלי שידעתי במה אני צריך לעזור לה.
"אני צריכה לסדר את המחסן,אתה יכול להשגיח פה?"
"כן,ברור",בשמחה רבה
ישש אני יכול לשבת לא לעשות כלום לשחק במחשב,חופשי.
ישבתי במקום שלה,פתחתי את המחשב,הופיע תיקיה,"תיקים של חרשים",הסקרנות עוד שנייה הרגה אותי,הייתי חייב להיכנס,לדעת מה זה,שתי קליקים,בין כל השמות,הייתה את ליאת,הייתי חייב לגלות מה קרה לה,אז נכנסתי לקובץ של ליאת,הכותרת "ליאת קורות חיים",זה על החיים שלה,בכותרת משנה היה כתוב "הורים",רציתי להמשיך לגלגל
בשנייה הזו האחראית הגיעה,ושאלה "הכל טוב?"
"כן,ברור",אמרתי ניסיתי שהיא לא תשים לב
מה אני אעשה?,נזכרתי שיש לי דיסק און קי,שלפתי אותו מהכיס,הכנסתי למחשב,העברתי את הקובץ על ליאת,זה טען,ההודעה שהודעה שהכל עבר הבהילה אותי,הוצאתי את הדיסק און קי,והמשכתי לשחק במחשב של האחראית.