בריכה ריקה

מחוייבת לזוז
ללא הפסקה,
שוחה עמוק
בבריכה ריקה.

הולכת אבל לא מתקדמת,
נשארת מאחור,
רוצה לברוח –
לעולם לא לחזור.

במין עולם של כזה
בין רע לטוב
תוהה לפעמים
אם אפשר עוד לאהוב.

לוקחת נשימה,
מסתכלת על שעון,
אולי זה רק זמני,
ואולי זה שיגעון.

אבל בסוף אני אעלם
וישאר רק אפר,
סיומי יהיה מר
ולא ישאר שום דבר.

האהיה עצובה,
או אולי שמחה?
ואולי יוקל לי
מלא לשחות בבריכה.