לא עוזבת אותו לרגע- פרק 2

״יאלה בואי נצא לאנשהו , די אם החדר המסריח הזה כבר ״ הוא משך אותי
״תתלבשי״ הוא פתח את הארון , הסתכלתי עליו במבט של ״מה?!״
״חחחח אל תדאגי אני יצא ״ הוא התחיל לצחוק
״לא … זה לא זה , לא יודעת לא באלי , ״ התיישבתי חזרה על המיטה וחיבקתי את הברכיים
״נו ליאן , את לא יכולה כל החיים להיות תקועה בחדר , מה את חושבת לי לא קשה ? , זה החבר הכי טוב שלי , אני במשך כל השבוע הראשון לא זזתי מהמיטה כל הזמן בכיתי אבל הבנתי שאני לא יכול להיות תקוע יש עתיד , וצריך להמשיך גם אם זה קשה ״ הוא הרים לי את הפנים . חייכתי אליו
״טוב … אבל לא עכשיו עוד שעה בערך אני יפגוש אותך ליד הפארק ונלך סגור ?״ חייכתי אליו
״סגור , יאלה מכוערת אני זז״ הוא חיבק אותי
הוא יצא ונשכבתי על המיטה ״לא רוצה לעבור הלאה , רוצה רק את לירון , אני רוצה את הנשיקות שלו , החיבוק , הריח שלו .. אני צריכה אותו ״ חשבתי לעצמי והתחלתי לבכות
קמתי והתקדמתי לאמבטייה פתחתי את ארון התרופות והוצאתי את כל הכדורים שהיו שם והתחלתי לבלוע הכל לא פספסתי אפילו אחד … נפלתי על ברכיי הייתה לי שחרחורת , בקושי נשמתי הכל כאב
״הנה לירוני , עוד קצת ואני איתך לתמיד״ לחשתי ונשכבתי על הריצפה
*כעבור 3 שעות *
״דוקטור היא מתעוררת , ״ שמעתי מישהו צועק
הגיעו רופאים והתחילו לבדוק אותי ״א..איפה אני ?״ פתחתי את העיניים
״ליאני , תודה לאל ״ אמא התחילה לבכות וחיבקה אותי
״את בבית חולים ליאן , הגעת לפה במצב קשה , בלעת כדורים , עברת ניתוח ״ הדוקטור התקרב
״איך לעזאזל מצאתם אותי ? עשיתי הכל בשקט בקושי שמעו אותי אפילו לא צעקתי ״ שאלתי
״תגידי תודה לבחור הזה , הוא הציל אותך , בזכותו את חייה ״ הדוקטור הצביע על דן
דן חייך והתיישב לידי אמא שלי והדוקטור יצאו ונשארנו לבד
״ליאן ״ הוא החזיק לי את היד ״הפחדת אותי , למה עשית את זה ?!״ הוא הוסיף
״למה אתה עשית את זה ״ צעקתי
״עשיתי מה ?״ הוא שאל לא מבין
״למה הבאת אותי לפה ? הייתי קרובה ללירון יכולתי כבר להיות איתו למה באת בכלל ?!״ צעקתי והדמעות התחילו לזלוג
״ליאן , את החברה הכי טובה שלי , מה אני יעשה בלעדייך ? , אני לא יחייה בלעדייך ״ הוא לחש לי
״אני איבדתי את אהבת חיי , אין לי כבר למה לחיות , אני רוצה את לירון ״ הסתובבתי לצד השני
״ליאן , אל תדברי שטויות , את תחיי , ואת רוצה לחיות״ הוא עבר לצד השני
״ואם לא ? ואם לא באלי לחיות יותר ? ״ צעקתי חזק יותר ״אני לא רוצה לחיות לא בלעדיו״ הוספתי ונאנחתי מכאב
דן התקרב אליי יכולתי להרגיש את הנשימות שלו הוא היה כלכך קרוב אליי …