אהבה זו לא אגדה פרק 5 העלאה שנייה

הייתי ממשיכה כבר אתמול, אבל לא הייתה לי גישה למחשב :( נסעתי דרך ארוכה בשביל לבקר משפחה שלא ראיתי הרבה זמן, ואני ממש שמחה :) רציתי לפרסם פרק בהקדם האפשרי.

מה לעזאזל הוא עושה? בחנייה, ממש ליד השער, ראיתי את אלכס נשען על אופנוע כחול וסיגריה בידו, מה שאומר שהוא מעשן. אני לא יודעת מה נכנס בי, אני פשוט התקדמתי במהירות דרך השער, והלכתי ישר לאלכס.
״מה אתה עושה?״ שאלתי ונעמדתי מולו.
״כמו מה זה נראה?״
״אתה מעשן. זה מה שזה נראה.״ עניתי לו.
אלכס צחק. צחק, בלי סיבה, הוא פשוט צחק.
״מה קורה לך?״ התעצבנתי.
״מעשן!״ הוא המשיך לצחוק. ״תגידי, הדבר הזה,״ הוא החזיק את הסיגריה בין שני אצבעותיו והראה לי אותה יותר מקרוב. ״דלוק?״
״אמממ… לא?״ לא הייתי בטוחה אם עניתי או שאלתי.
״אני לא מעשן.״ הוא גיחך. ״דבר ראשון, אני אף פעם לא מדליק אותן. אני לוקח אותן איתי לכל מקום כן, כי אני תמיד מחזיק קרוב אצלי את הדבר שיכול להרוג אותי, אבל אני עדיין יכול לשלוט בו (אני סוג של העתקתי מאדמתנו בכוכבים, לא להתלונן זה פשוט מסר נורא חשוב שאהבתי!).״ הוא הסביר והביט לי עמוק בעניים.
זה לא נראה הגיוני. אלכס, ה׳באד בוי׳ כמו שכולם מגדירים אותו, המקועקע השרירי שהבנות בוהות בו בכיתה, מפלרטטות ומזדיינות איתו, לא מעשן ורק מחזיק סיגריות בשביל מטאפורה? כנראה זה אומר שמבט ראשון מטעה. יכול להיות שליאורה צדקה, ויש יותר מאלכס שהכרתי היומיים האלה?
״וגם בשביל להיראות קשוח ולמשוך זונות.״ הוא הוסיף וצחק שוב.
לא, הוא בדיוק מה שחשבתי שהיא.
״אתה פשוט מגעיל.״
״מגעיל?״ הוא אמר והתקרב אליי יותר. פנינו במרחק כמה סנטימטרים, עניינו נפגשות, נשימותיו מורגשות על עורי. ״זה יהיה מגעיל,״ הוא לחש באוזני. ״שאת תיכנסי לעניין.״ הוא הסיט את שערי אל מאחורי אוזני והעביר את אצבעותיו על פניי.
״למה אתה עושה את זה?״ לחשתי.
״כי אני כזה.״ הוא לחש חזקה והתרחק ממני, עוקף אותי ומתקדם לכיוון השער בהליכה אחורית. ״ואם תסלחי לי, לוסי מחכה לי!״ הוא קראה והסתובב.
״זאת ליסה!״ קראתי כתשובה.
״כן, כן.״ הוא קרא מאחוריו ונכנס בשער, משאיר אותי מלאת מחשבות ליד האופנוע הכחול.

עבר שבוע מאז השיחה ליד האופנוע שלי ושל אלכס. בזמן הזה, אני רק נותרתי מבולבלת יותר ויותר. בזמן הזה, אלכס הספיק לזיין חצי מהזונות בבית הספר, וזה מספר גדול. כאילו באמת, יש משהו שבן אדם יכול לעשות חוץ מסקס? מדי פעם החלפנו מבטים, שגרמו לי לחשוב מחדש את המושג אהבה. אם אהבה מרגישה כמו חום מבפנים שמתפשט מהלב בכל הגוף, מה שגורם לך להרגיש אחרת, כאילו שכל יום אתה יודע מה אתה מצפה מהאדם היחיד שגורם לך להרגיש שווה משהו, יותר מילדה שבורת לב לבושה בבגדים רחבים שמנסה לא להתבלט, לחשוב עליו, לחוש אותו, לדבר איתו, להתמכר אליו כמו סם, אז כן. אני מאוהבת. טוב לא בדיוק. אני מרגישה אליו משהו, משהו לא מוסבר שמבלבל אותי כל פעם מחדש. הוא לפעמים מתקרב, לוחש, אומר לי כמה אני יפה בעניו ומיוחדת, ואז הולך לזיין בנות בשירותים. מה נסגר איתו?
ועוד דבר שקרה, החלטי להסכים להצעתה של ליאורה ולבלות איתה בסוף השבוע. רק חבל שהיא לקחה אותי לדבר השנוא עלי יותר מכל: קניות.
~
״מה את חושבת על זה?״ היא שאלה והחזיקה נגדה שמלה וורודה וארוכה.
״יפה.״ אמרתי בלי להסתכל בזמן שנשעתי כנגד הקיר.
״נו, אנבל את אפילו לא הסתכלת.״ היא התלוננה והחזירה את השמלה חזרה למקום.
״ראיתי בדמיון.״ עניתי לה.
״אנבל, זה הזמן שלנו ביחד, תנסי לפחות לנצל אותו, בסדר?״ היא ביקשה.
״בסדר.״ מלמלתי.
״יופי. עכשיו בואי נראה משהו בשבילך.״ היא אמרה והתחילה לחפש בגדים.
״לא, ליאורה, את לא צריכה.״ ישר התקדמתי אליה.
״ברור שאני צריכה! תסתכלי על עצמך, מתלבשת בבגדים שגדולים עלייך, מסתירה את הפנים עם השיער, בקושי מבקרת חברים…״ היא החוותה בידה עלי. ״השינוי תמיד מתחיל מבחוץ ואז משפיע פנימה. אז זה אומר, שאנחנו מתחילים עם הלבוש.״ היא קבעה והמשיכה לחפש בגדים שוב.
״אין לי דרך לצאת מזה הפעם, נכון?״ נאנחתי.
היא הנהנה והמשיכה לדפדף בין בגדים.
״בואי נגמור עם זה כבר.״ התלוננתי וחיפשתי בגדים ביחד איתה.
״ליאורה, זה כבר מגוחך.״ החוויתי על עצמי, לבושה בשמלה אדומה וצמודה, שלא הראתה יותר מדי אלה מה שצריך.
״מה זאת אומרת מגוחך? זה מושלם! תסתכלי במראה!״ היא התלהבה ומשכה אותי למראה. הבטי בבואתי שהראתה מישהי שלא האמנתי שהיא אני.
גוף רזה, חזה מינימלי- לא יותר מדי גדול, אבל לא קטן- שלא נחשף יותר מדי, ירכיים לא כמו מקלות אבל במידה הנכונה, כל קיצורי גופי הוראו בצורה מושלמת, והשמלה כאילו נועדה בשבילי. מה שאומר שהיא לא בשבילי.
״היא…״ ניסיתי למצוא ניסוח טוב. ״נראית לא רע,״ המשכתי.
ליאורה חייכה חיוך גדול.
״וזה למה זה מגוחך.״ אמרתי כמעט מיד וניסיתי להיכנס לתרי המדידה שוב, אבל ליאורה הספיקה לתפוס בידי ומשכה אותי חזרה למראה. ״אנבל! תפסיקי כבר! את נראית מהממם, אין לך במה להתבייש!״ היא אמרה והוציא קליפס שיער מהתיק שלה. ״וככה תיראי יותר טוב.״ היא אספה את שיערי וחתמה אותו עם קליפס השיער בידה. ״זה נראה מושלם! את נראית מושלם!״ והיא הדגישה את המילה ׳את׳.
״ליאורה, די. את לא חייבת לעשות את זה. אני פשוט יחזיר את השמלה, ונשכח מהניסיון הכושל להתאים לי בגדים. אני גם ככה נראית נורא עם הבגדים האל-״
״אנבל!״ היא קטעה אותי. ״ את נראית מהממת, שאפילו נועצים בך מבטים! תראי, יש שם בחור שמסתכל עלייך ללא הפסקה!״ היא התלהבה כמו ילדה בת 12 וסימנה עם ענייה אל מקום כלשהו, כנראה הבחור. הסתובבתי וליבי החסיר פעימה. הבחור שנעץ את מבטו בי, וזרועו סביב כתפייה של בחורה, היה אלכס.