אחרי הכל ננצח-פרק 10

נקודת מבט אוריאן:
אבא של יהב ואלין כיוון אליי אקדח, רעדתי מפחד אבל כמו שליעד לימד אותי תמיד לא מראים פחד. לא משנה מה אסור להראות פחד, זה אחד העקרונות עליהם גדלתי.
אלין בכתה וצעקה עליו אבל הוא היה בעולם משלו, שקוע במחשבותיו, תקוע בכאב של עצמו.
יהב ניסה להגן עלי וניסה לקחת לו את האקדח מהיד.
הוא שיחק באקדח ולבסוף כיוון עלי, עצם עין אחת ואז נשמעה יריה.
נפלתי על הריצפה כשמעליי יהב, הוא הגן עליי.

נקודת מבט יהב:
אבא כיוון לאוריאן את האקדח, הרגשתי את זה, זה האקדח, כאילו הוא קרא לי ואמר שעומד להיפלט מתוכו קליע.
רצתי בשנייה לכיוונה של אוריאן וחיבקתי אותה. מעדתי על הריצפה מהכאב של הקליע כשהיא מתחתיי. הקליע נכנס לי בכתף. כאב לי, צרב לי, אבל סתמתי, לא רציתי להצעיר את אוראין שלא תאשים את עצמה בפציעה שלי.
דמארי תפס במהירות את אבא וזרק את האקדח לכיווני. אוריאן נעמדה וברחה מהבית במהירות.
גם אני הייתי בורח מפה בשנייה שאני הייתי יכול, הבעיה שזה המשפחה שלי, זה הדם שלי. לא משנה לאן אלך, לאן אפנה תמיד יזכרו אותי בן לאישה טובה ומשוגע.
"כל הכבוד לך הרסת לי את החברות עם החברה היחידה שלא פחדה ממני" אלין צעקה עליו בעצבים וברחה לחדרה.
"הזמנתי אמבולנס אחי, אל תדאג. אתה תהיה בסדר" דמארי אמר וניסה לעצור את הדימום.
הסחרחורות, הבחילות, הכאבים בגוף, בראש, החולשה לא איחרו לבוא.
"אחי, אתה בסדר? " דמארי שאל.
"אני לא מרגיש טוב" מלמלתי בכאב. הייתי שקוע בעולם שלי, בכאב. והשאלה הכי גדולה האם אוריאן בסדר?

נקודת מבט דודו (אבא של יהב ואלין) :
"איך ידעת שהיא הבת של בן שבת?" גורילה שאל.
"עשיתי עליו בדיקה. היא נראתה לי מוכרת מידי כשראיתי אותה במצלמות אבטחה אז בדקתי" אמרתי בעצבים.
"אז איימת להרוג אותה?! ילדה בת 16?!" גורילה צעק.
"אל תרים את הקול שלך עליי" צעקתי ודפקתי על השולחן. התמונה של אישתי נפלה על הריצפה. הסתכלתי עליה והרמתי אותה. אני מתגעגע כל כך אהובתי. אני אמצא אותו.
אני אמצא את מי שרצח אותך!!!