אני לא בת דודה שלה- פרק 62 (מחדש)

טוב אז הסתכלתי על הפרק ובטעות מחקתי אותו
אני יודעת זה כישרון
אז הנה העלתי אותו עוד פעם!!!!

נ.ב- בנות אני ממש מצטערת אבל אני יצטרך לעשות הפסקה כי בחופש אין לי כל כך זמן כי אני הולכת פעם אחת חמש ימים למחנק, שש ימים באילת, יש לי עבודה כזאת בחופש, בתחילת השנה מבחן במתמטיקה של כל ו ז ושתי מבחני הקבצות כי יצאתי בהקבצות שאני לא מרוצה מהם אז יהיה לי ממש קצת זמן להעלות.. בכל מקרה אני עדיין לא בטוחה..

התעוררתי בבוקר, הייתי לבד בחדר
היה חסר לי לראות את אמיליה ישנה לצידי כל בוקר שהייתי מתעורר, מנשק אותה כאשר היא ישנה ומעלה לה חיוך קטן על הפנים.
לשמוע את הנשימות השלוות שלה ואת המילמולים שהיא אומרת מתוך שינה..
ניערתי את עצמי מהזכרונות וקמתי במהירות מהמיטה, מחזיק את הדמעות.
עשיתי מקלחת מהירה ולבשתי חולצת טי שרט כחולה וגינס ארוך, נעלתי נעליים פשוטות ויצאתי מהחדר עם הטלפון ביד.
בשלב מסוים שהייתי בדרך לחדר האוכל התחלתי לרעוד מפחד מרוב המחשבות על אמיליה ומה יכול לקרות לה בזמן שהיא שם.
נעמדתי בצד של המלון בתקווה שזה ירגיע אותי, אך הניסיונות לא עזרו בכלל
לפתע אישה מבוגרת ניגשה אלי ושמה את ידה על הכתף שלי
מה קרה לך?״ היא שאלה אותי עם פרצוף דואג
״כלום, לא קרה לי כלום״ מילמלתי, אני לא חושב שאני צריך להדאיג אישה שאני לא מכיר בכלל.
״דרלינג, אם כלום לא היה קורה לך לא היית במצב כזה, בוא״ היא אמרה והתיישבנו על ספה בצד של הלובי, הסתכלתי עליה והיא הסתכלה עלי
״קוראים לי ליז״ היא הציגה את עצמה
״אני נייל״ אמרתי, לא בטוח היא יודעת מי אני או לא
״אוו אתה ממש לא צריך להציג את העצמך, הנכדה שלי מעריצה מטורפת שלך ושל הלהקה, כל הקירות של החדר שלה מלאים בפרצופים שלכם, הצלחתי לזהות אותך אבל כמובן שלא בגלל זה ניגשתי אליך״ היא אמרה בצחוק וחזרה להיות רצינית, רומזת לי להתחיל לדבר
״זאת חברה שלי״ התחלתי לומר
״נפרדתם? היא ניפרדה ממך או אתה מימנה?״ היא אמרה עם פרצוף מבין
״לא, זה סיפור אחר לגמרי.. וארוך מאוד״ אמרתי מתקן אותה
״תספר, יש לי המון זמן״ היא אמרה בחיוך קטן והתחלתי לספר לה כל מה שקרה
גם מה שהמנהלים שלנו לא מרשים לנו לספר לאף אחד, ידעתי שאוכל לבטוח בה, אני לא יודע למה אך הרגשתי שאני יכול.
״ואיך קוראים לחברה שלך?״ היא שאלה עם מבט עצוב
״אמיליה״ אמרתי, לא מבין איך זה יעזור לה
״שיער שטני? רזה? נמוכה? עיניים ירוקות??״ היא שאלה, מתארת את אמיליה בדיוק
״כן, איך את יודעת?״ שאלתי בבילבול
״יקירי, אני פגשתי את החברה שלך בפארק ביום שבו המכונית התנגשה בה, היא מדהימה! ישבנו בערך שעה בפארק ודיברנו, אני זוכרת את הרגע בו הרכב פגע בה, צעקתי לה לזוז אך זה היה מאוחר מדי, במהרה התקשרתי לאמבולנס והלכתי לבדוק שהיא לא.. מתה״ היא אמרה, לשנינו היו דמעות בעיניים
״תודה״ אמרתי, מבין שהיא הצילה את חייה
״אתה לא צריך להודות לי״ היא אמרה וחיבקה אותי, לאחר עוד כמה דקות הייתה צריכה ללכת.
לאחר עוד עשר דקות שישבתי וחשבתי לעצמי, קמתי וניכנסתי לחדר האוכל.
לקחתי צלחת מלאה באוכל והתיישבתי בשולחן זוגי בקצה החדר, מתפלל שאף אחד לא יזהה אותי ויעצור אותי באמצע.
התחלתי לאכול, כל הזמן חושב עליו, לא מפסיקות מאז שנחטפה, אני מרגיש שאין שום תקווה.
הסתכלתי הצידה וראיתי מעריצות מחוץ למלון, המאבטחים לא נתנו להם להיכנס, חייכתי אליהם והם צרחו חזק עוד יותר כאשר הם בוכות, לא היה לי נעים אבל אני מעדיף להיות לבד או אם אנשים שאני מכיר.
כולם כאן מתנהגים כאילו אמיליה לא נחטפה, זה מוציא אותי מדעתי!
ההורים של אמיליה מסתגרים כל היום בחדר, אבל הבנים והבנות מתנהגים כרגיל, קצת דואגים אבל לא יותר מדי.
״ניילר״ שמעתי קול מוכר קורא לי, הסתובבתי וזה היה לואי
״אני לא יכול יותר, מתי מתכוונים לנסוע אליה? זה מטריף אותי״ אמרתי לו בייאוש כאשר אני מחזיק את ראשי בין שתי ידיי
״עוד שלוש שעות״ אמר בעצב
״זה המון, לא יכול להיות!״ אמרתי כמעט בצעקה
״נייל, תתאפס על עצמך, אתה לא כזה״ הוא נזף
״אני מצטער..״ מילמלתי בעצב מבין שאני כועס קצת יותר מדי, ומסתכלים עלינו
לואי לא ידע מה להגיד ורק חייך אלי, חייכתי אליו חיוך מזויף.
לאחר כמה דקות עליתי לחדר משאיר את לואי עם אלינור
נשכבתי על המיטה עם מחשבות מפחידות בראשי
~לאחר 3 שעות~
מאז שהגעתי לחדר אני שוכב במיטה ורואה טלוויזיה, לא זז בכלל.
דפיקת הדלת הדהדה בחדר הגדול
״מי זה?״ צעקתי בשביל שישמעו אותי
״זה זאין, יוצאים״ אמר, הולכים לחוטפים.
הלכתי בצעדים כבדים ואיטיים לכיוון הדלת, לאחר דקה הגעתי ופתחתי בזהירות זאין עמד שם כאשר פרי נשענת על הקיר ממול.
הם חייכו אלי חיוך קטן, פרי שמה את ידה על כתפי בשביל להרגיע אותי, אבל זה לא עזר.
ירדנו למטה בשקט, כולם כבר חיכו לנו שם.
היו שם המון מאבטחים, ראיתי בזווית העין את המזוודה עם הכסף שאחד המנהלים החזיק
״קדימה יוצאים״ ג'ניפר אמרה, הסתובבנו ויצאנו מהמלון.