התאהבתי בערס ? – לוטן ואלמוג, פרק 29

פרק 29 –

בכיתי.
בכיתי כמו שבחיים שלי לא בכיתי.
איך ?
שמישהו יסביר לי איך אני יכולה להמשיך בחיים שלי אחרי שאמא שלי פאקינג מתה ?
בכיתי, צעקתי.
הכל התערבב ביחד.
אני לא מאמינה שזה פשוט קורה..
הגעתי לחדר שלי, נכנסתי וישר נשכבתי על המיטה.
הראש בתוך הכרית ורק דמעות זורמות מהעיניים, דמעות שמדברות במקומי.
לא הפסקתי לבכות, לא יכולתי לעצור.
ולחשוב שעד לפני חודש וחצי היא הייתה בריאה לחלוטין…
עד לפני שבועיים מי חשב שהיא חולה במשהו ?
אני זוכרת, ולא יכולה לשכוח שום דבר שקשור אליה..
עוד שבוע.. אני יחגוג יום הולדת 16, והיא לא תהיה שם בשבילי.
לא תהיה כשאוראל יתגייס לצבא, לא תהיה כשלינוי תעבור לחטיבה.
פשוט לא תהייה.
לא בשבילי, לא בשביל אף אחד.
היא לא תזכה לראות אותנו מתבגרים, והכי גרוע.. שנשאר ממנה רק זיכרון ותמונות !!
הפסקתי לבכות, אין טעם יותר.
קמתי מהמיטה, הרגשתי ריקה.. הרגשתי שאין סיבה לחיות..
נכנסתי למקלחת והסתכלתי על עצמי במראה, ניראתי נורא
כל האיפור.. עוד מהמסיבה, הכל נמרח
היו לי עיגולים שחורים מתחת לעיניים מה שמעיד על חוסר שעות שינה.
ניראתי חיוורת, ניראתי עצובה, ניראתי לא מאושרת.
אוטומטית הורדתי בגדים ונכנסתי להתקלח
המים זורמים ואיתם הדמעות, פשוט לא יכולתי להפסיק
עם כל דמעה שיורדת, אני מבינה יותר את המצב ולא רוצה להתרגל למציאות.
יצאתי מהמקלחת, עטפתי את עצמי במגבת ויצאתי החוצה.
לא ידעתי לאן אני הולכת, עד שאחרי 2 שניות מצאתי את עצמי מול הארון של אמא – מחפשת איזו פיג'מה או חולצה.
הכרחתי את עצמי לא לבכות.
לקחתי פיג'מה בצבע כחול ששתינו תמיד היינו רבות עליה, אבל היא תמיד הייתה מנצחת
נזכרתי בזה ועלה חיוך קטן ואחריו דמעה קטנה.
ניקיתי אותה מהר מהפנים, התלבשתי וירדתי למטה.
אבא היה למטה בסלון, הוא ישב ולא זז.
״אבא״ אמרתי, אני חייבת לנסות לעזור לו
להיות שם בשבילו…
״אבא״ חזרתי על עצמי, הוא פשוט לא ענה
״אבא״ אמרתי בפעם העשירית אבל כלום לא עזר
החלטתי לעזוב אותו, הוא צריך את הזמן הזה לבד עכשיו.
את האמת שכולם צריכים להיות קצת לבד עכשיו.
מזגתי מים בכוס ועליתי חזרה לחדר שלי.
נשכבתי על המיטה, לא יודעת מה לעשות עכשיו..
איך מתרגלים לחיים האלה ?
איך מתרגלים לחיים בלי אמא ?

התעוררתי בבוקר, אי – אפשר אפילו לקרוא לזה בוקר כי השעה הייתה כבר בשתיים בערך
כשלא ישנת שלושה ימים אפשר להבין…
השתדלתי יותר מתמיד לא לחשוב על מה שקרה אתמול, להדחיק כמה שיותר..
לא רוצה לחשוב על זה.
חיברתי את האייפון שלי לטעינה
בינתיים הלכתי לשטוף פנים ולצחצח שיניים.
חזרתי והאייפון כבר היה דלוק
ישר הופיעו כל ההודעות ששלחו לי בימים האחרונים
27 – אהבת חיי היחידה, נועה
11 – דין החיים שלי
2 – אלמוג סויסה
(?)
פתחתי את ההודעות שלו, לא הבנתי במה זכיתי לכבוד שהוא שולח לי הודעות פתאום
– ״תשמעי שהדאגת את נועה אחושרמוטה, איפה את ?״
– ״דואג לך, תחזרי אליי״
לא יודעת למה, אבל פתאום עלה לי חיוך כזה אוטומטי…