הקדמה למשהו

"יש לי…" ניסיתי לנחש מה לומר למקובלת הזועמת שמולי.
"מה יש לך שאת קירחת כמעט?!" שאלה ונראה לי שהיא כבר תיחננה את הקבר שלי.
"יש לי שער."
"מה?!" היא צדקה היה לי שער אבל מעט כי תרמתי אותו.
"יש לי שער! שער שחור! יש לי שער! שער כחול! יש לי שער! שער זהב! שער חלק! שער כובש!" זה נראה די מטופש אבל התאים לרגשות שלי לאחר שתרמתי כשלושה רבעים מהשער שלי.הכיתה קמה על רגליה והמהפכה מתחילה. "יש לי חיים, אימא." אמרה מליסה וקורצת לי.
"יש לי צחוק, אבא" אמר אדמונד ולא החניק צחוק." יש לי חופש, סבא." שרה כבר אלונה.
"יש לי כיף לחיות!" שרה גם כן סקרלט, זה ריגש אותי כי החלטתה הייתה… בואו נגיד ההפך מחיים. "יש לי שיגעונות, דודה." סקרלט הדגישה את המילה 'יש לי' וכיוונה אותה אלי.
"כאבי ראש, שיניים וצרות כמו לכם." שרתי אני.
'המקובלים' ו'המקובלות' לא ישבו יותר בנוח, עיניהם נפערו חזק והם הביטו בנו כמו על חייזרים, וכאלה יש תשעים בשכבה שלנו. "יש. לי. שער ויש לי ראש ויש לי מוח." התחילה מליסה שוב וקרצה לשלושה בנים מקובלים שהיו החברים שלה כביכול, ואז נישקה את ג'ייסון בחיבה.
אז כבר לא שרנו כי כל המקובלים התפרקו לגמרי. הם צעקו עלינו, חלקם, וגם יש כאלה שפשוט שתקו והביעו בלי מילים שהם אתנו.
מאיה הוציאה במהירות שיא טלפון ושלחה לכל השכבה, כנראה, מה עוללנו.
מאיה הייתה משלנו, אבל מרגלת אצל המקובלים, היא שלחה את הסרטון שלנו, של הנוקמים, לכל השכבה. "איזו בושה!" צווחה החנונית אבל המקובלת (שילוב הכי לא הגיוני) מולי ומתחה את הגרב הקצרצרה שלה (לא כל החנוניות כמו בסרטים) כמעט עד הברך וזה גם לא הגיוני.
אני שמחתי למראה המהומות וכנראה שהקמנו, הקמנו… "התקוממות." לחשה בכבוד סקרלט וקדה קידה מגוחכת וצחקה. ההתקוממות הייתה אמית וכבר מליסה העיפה סטירה לג'נה ומאיה לעוד מישהו. כולם עשו משהו.
הדלת נפתחה ואל הכיתה נכנסה המנהלת.
הכל נעצר כמו בסרטים וסקרלט קפאה באמצע בעיטה באזור כואב במיוחד לרוב.
היה שקט מחריש לרגע ואפילו שמענו את הנמלים בחצר אבל ההתקוממות התחילה שוב כאשר אחד המקובלים זרק קלמר על המנהלת.
ראיתי בזווית עיני את רוב מתקפל את ג'נה מייללת ואפילו את הבן שזרק קלמר על המנהלת שניסה לחנוק את סקרלט. רצתי לעזור לה, לחברתי המיוחדת, רצתי כולם צעקו שיעצור ושהוא טיפש. בעטתי בו, זה גרם לו להמשיך. כולם החלו לבעוט בו וסקרלט הפחה כבר לאדומה.
לבסוף הוא נפל אחורה ושחררנו כולנו את סקרלט.
"לא!" צרחתי וניערתי את המסכנה.
אדמונד עף מהחדר כמו טיל וחזר עם הרכה ראשונה, מאיה הזמינה אמבולנס.
כל העיניינים ללא ספק קרו בגללי.
למה בכלל נולדתי?!