לשרוד בשירים
החיים של כל אדם הם שיר. לכל אדם יש את השיר שיתאר את חייו בצורה מושלמת, ואם אין אז יהיה בעתיד.
יש שירים קצרים, ושירים ארוכים. יש שירים מלודיים ושירים עם מוזיקה ממוחשבת. שירים של ראפ, שירים ישנים, חדשים, מהירים, איטיים, קופצניים, עצובים, שמחים ואין סוף גרסאות וקאברים.
יש שירים שהם רק מנגינה, ויש שירים שהם רק מילים. שני אנשים בעלי שיר כזה אמורים להתאחד, ליצור שיר שלם.
יש שירים שבימנו כמעט אף אחד לא זוכר. להם יש אנשים כל כך מיוחדים…
אבל לכל שיר, בלי יוצא מן הכלל, יש סוף.
ויום אחד, בעתיד, כשלא יהיו עוד אנשים ולא יהיה מי שיזכור אותם.
בעתיד, כשכולנו ניפול אל תוך תהום הנשיה.
בעתיד… חלק קטן מאיתנו ישרוד בתוך שיר, שאולי ישרוד מחוץ לכדור הארץ.
גם אם השיר הזה מעולם לא נכתב עלינו. אנחנו נשרוד בו.
קיום צר ומוגבל, שלא שווה כמעט דבר.
אבל נשרוד.
תגובות (14)
לא אכפת לי שכבר אמרתי את זה, אבל את גאונה [את כל הסימני קריאה תוסיפי בעצמך, אין לי כוח…]
אין צורך בסימני קריאה, תודה רבה~
אהבתי מאוד!
תודה
מסכימה עם שתי התגובות שמעליי ^
זה ממש יפה ^-^
כעיקרון, זאת רק הטיוטה. אני אעבוד עליה, לא קיבלתי את המסר שרציתי. תודה בכל אופן.
תהום הנשייה. מזכיר לי טיפה את אשמת כוכבים, הלא כך ליזה?
בכל מקרה, את צודקת לגמרי. וזה מדהים. ואמרתי לך כבר שאת מדהימה.
הו, שנהב… you see what i did there
את לא צריכה לעשות דבר.
אני אוהבת ככה, תפסיקי עם התלונות זה מעבר לבסדר
מחשבה טובה, כתיבה מעניינת.
*יוקי החופרת.
יוקי החמודה*, את מתכוונת.
תודה~
סליחה שאני מתלוננת, יש לי נטייה לזה. ולדעתי יכולתי לקחת את הרעיון לליגה אחרת.
נכון. אבל זה לא פוגם ביצירה הזאת, צרי קטע אחר שעונה על שאיפותיך,
והניחי לקטע הזה.
קטע לשאיפותי… זה לכתוב את הארי פוטר מחדש…
הארי פוטר
שאיפותי נענו!
את לא אוהבת את הארי פוטר?
אני מאוהבת בהארי פוטר. רוצה משהו ברמתו.