אני לא מיוחדת-פרק 3 + 4

-נ.מ מייק-
אני לא מצליח. פשוט לא. מאז שהנערה הזו הגיעה. התווים לא מסתדרים לי. אני לא יכול לעשות כלום, ואפילו לא הכרתי אותה עדיין! מה יהיה? זה לא יכול להמשיך ככה. אם היא שדה, זה בטוח חלק מהכוח שלה. למרר לגיטרה שלי את החיים.
"היי,את, החדשה, מה הכוח שלך?", אמרתי בעודי רץ במהירות אל הנערה.היא הסתובבה. היה לה שיער שחור, שיער בצבע פחם פשוט, ועיניה סגולות וחיוורות.בהחלט מוזרה, ואף הזכירה לי מישהי מספר היסטוריה שקראתי.
"אני. אני לא חושבת שאני יודעת",היא אמרה בכיווץ גבות, כנראה שלא חשבה על זה עדיין.
"טוב, אז ללא ספק את חדשה, לכי לדניאל עד שאליסון תבוא.. הוא יעזור לך.",ניסיתי לזרז אותה, רק כדי לגלות, מה משפיע עליי ועל הגיטרה שלי היום, ומה זו ההרגשה הזו.
"אתה יודע מה? תודה על העצה וזה, אבל אני אשמח מאוד אם לא תצעק" ,היא אמרה בקול פגוע, אך היה בו מעמד שמנחם.
לא הבנתי את זה עד עכשיו, שצעקתי עליה, שהרגשות עלו בי.
"סליחה " אמרתי ומיד החלטתי ללכת לחדרי בכנסייה המסכנה הזו.
-נ.מ אלכס-
בהחלט מקום מוזר, ואנשים מוזרים. אויש נו לא אנשים, יצורים-לאלא זה שדים. שדים מוזרים.ועדיין אין בי את האמונה , שאני, אני אחת מהם
החלטתי לקחת את עצתו של מייק והלכתי אל עבר דניאל.
דניאל התאמן במן חדר מוזר בסוף מסדרון הכנסייה, אשר היה בו לוח קליעה למטרה וחניתות מחודדות. בעודי רואה את דניאל ומתפעלת ממנו, החדר הסתנוור למספר שניות, ולאחר שהתבהר מצאנו את עצמנו ביער.
–
"וואו", אמרתי, בידיעה מסוימת שזה אחד מכוחותיו.
"איפה אנחנו?", הוספתי בהתפעלות בעודי מתקרבת אל עברו.
"כמו שאת רואה אנו ביער", ענה לי בעודו מגחך.חיוכו היה רחב.
"לכך עוד שמתי לב איך שהוא ,אבל, איך עשית את זה?"
"את יודעת, אנחנו שדים", אמר וצחק. "בורכנו בהרבה כוחות שונים ומגוונים, אך אני משתייך ליסוד האוויר, ואני חזק בהחלט באשליות והזיות", אמר כשהסתובב אם פניו אליי.
נדהמתי מכל מה שציין. אז אלה הם שדים?
"אז איך אני מוצאת את הכוח שלי?" נפלטה מפי האמירה.
"אפשר להגיד שהרגשתי שתגיעי לכאן", אמר, לא מופתע.
-נ.מ דניאל-
חלק מכוחותיי, בזכות יסוד האוויר, הוא שליטה במעשיהם של אנשים מסוימים.
למעשה זו לא בהחלט שליטה, זה יותר משחק ברגשות.
אם אני צריך לתת הסבר 'מדעי ' שכזה , אז הוא היה הולך ככה.
האוויר שהם נושמים, נשלט על ידי, כל חלקיק וחלקיק. וברצוני לגרום למישהו לעשות משהו,אני 'מפזר' את בקשתי באוויר, ו'מחדיר' זאת לאדם שברצוני לשלוט עליו.הרדם נושם זאת, ומחשבותיו מתערפלות לכמה שניות, ומחשבה נוספת מתווספת. המחשבה שלי. האפשרות לבחור, היא כבר לא בשליטתי.
-נ.מ אלכס-
"איך בדיוק?", אמרתי טיפה מבוהלת . הוא עוקב אחריי?!
"בסך הכל, אחד מהכוחות שלי" אמר ולא ציין הרבה.
"בסדר, אך בכל זאת איך?", אמרתי ואפילו נשמעתי כמו ילדה קטנה המתלהבת מכל דבר. הוא חייך ואמר ,
"תבחרי מקום כלשהו ביער, לא משנה איפה, פשוט תתחילי להתקדם אליו.", הוא אמר והפנה את ידו אל עבר היער הרחב.
"אוקיי", עניתי והתחלתי להתקדם, ותחושתי מובילה אותי. הגעתי לנחל ארוך ורחב, אך לא על יתר המידה.
"טוב , זה ברור להיכן את שייכת", אמר וחייך חיוך מתנשא, אך בכל זאת היה בו משהו חם.
"לאן?", אמרתי מופתעת מכך שעמדתי על יד נחל. ביער, שנוצר מאשליה.
"למים", אמר ולא עברה שנייה, עד שמצאתי את עצמי עומדת, עומדת מעל הנחל. עומדת על המים.