ים כחול עמוק – פרק 14

אנחנו צועדים אחת לצד השני לאורך הרחוב השקט, השמים כהים וזרועים במליוני כוכבים קטנים ונוצצים, ענני הסערה נעלמו כלא היו מהשמים הכהים.
סהר גדול ולבן תלוי במרכז השמים, מאיר את דרכינו החשוכה בלילה.
״אני חוזר שבוע הבא״ הוא מפר את השקט, את השלווה המוחלטת.
המילים שלו לאט לאט מחלחלות אל תוך מוחי, לאט לאט אני מצליחה להבין את המשמעות שלהן עבורי.
״אתה חוזר?״ אני בקושי מצליחה לבטא את המילים, עוצרת את הדמעות שחונקות את גרוני, בכל הכוח שעוד נשאר לי בגופי.
״אמרתי לך שזה יקרה״ הוא אומר בשקט, מנסה איכשהו לנחם אותי, אבל המילים שלו רק מכאיבות לי יותר, והלב שהתאהב בו כל כך…
לאט לאט מתפורר.
״לא חשבתי שזה יקרה כל כך מהר!״ אני מלמלת בשקט, חונקת דמעות שורפות שרוצות לפרוץ את הסכר שבעיניי.
אנחנו עוצרים באמצע הרחוב השקט, רק קולותינו מפרים את השלווה הלילית.
אבל פתאום, ברגע אחד, השלווה נעלמת כלא הייתה, והלילה הזה לא ניראה אפל יותר.
״אני מצטער״ הוא לוחש באוזניי, מנסה להרגיע אותי, ידיו השריריות כורכות את גופי הצנום במרכז הרחוב.
ידיו מחבקות אותי, לא נותנות לי להרפות ממנו, לחבק אותו בחוזקה בחזרה.
הוא מרכין את ראשו לעברי, ועיני הסערה שלו רק מגבירות את הסערה שמתחוללת לה בתוכי.
בתוך הלב המתפורר שלי.
שפתיו נושקות בעדינות כל כך לשפתיי, ואני רק תוהה כשילך, אם אנשק שוב את שפתיו.
אני מעמיקה את הנשיקה, ידיי אוטומטית נכרכות סביב צווארו, ושפתיי לא יכולות לעזוב את שפתיו.
אבל כנגד רצוני, הוא לאט לאט מתנתק ממני, ועם המרחק המצומצם הנפער בינינו אני מרגישה איך הלב שלי מתרחק איתו.
הלב שלי נמצא אצלו.
״אתה לא יכול לעזוב אותי״ אני מלמלת בשקט, מרכינה את מבטי, ועייני ננעצות בשרשרת הדסקית שלו התלויה על צווארו.
הוא שוב מתחיל לשחק בה, כאילו המתכת הכסופה שורפת וצורבת על עורו.
ובאיזה שהיא צורה מטורפת ולא הגיונית, עורי שורף גם הוא.
״אני אחזור, אני מבטיח״ הוא לוחש באוזניי, מחבק אותי חזק כל כך, שהפער הקטן שנפער בנינו שוב הצטמצם ונעלם.
ולמרות הפחד, והספק, אני מאמינה לו, בכל ליבי ונפשי אני מאמינה לו.
הוא יקיים את ההבטחה שלו.
אני מהנהת לאט בראשי, והסכר שכל כך עצרתי מלהתפרץ, נשבר, ודמעות קרות זולגות מבעד לעיניי, נושרות מעל גבי לחיי, נספגות בחולצת הטריקו השחורה והקצרה שלו, למרות הקור השורר.
״אני אוהב אותך״ המילים שלו הדהדו באוזניי, גורמות לי רק להישבר יותר אל תוך זרועותיו.
״אני אוהבת אותך…״ אני לוחשת לעברו, מרימה את מבטי מהדסקית הכסופה שלו אל עיניי הסערה שלו.
״בכל ליבי״ אני מנסה לחייך לעברו, אבל רק קו מעוקל מתרחב על פניי.
הוא רוכן לעברי, ושפתיו החמות נצמדות לשלי.