השוקולד של סבא

אני מנחשת, שלא העלתם בדעתכם, שסבא וסבתא יכולים לכעוס. תתארו לכם: הם יושבים כל יום בבית, מקבלים כסף מהפנסיה, וסורגים, שותים תה, אוכלים בסקוויטים, קוראים עיתון.
איך אפשר למצוא משהו לכעוס עליו חוץ מעל החדשות הרעות בארץ!?
טוב, איתי אפשר. יש לי… סיפור מיוחד.
לסבא שלי, יש ארון מלא בשוקולד. אני כל הזמן גונבת לו שוקולד משם בלי שהוא ישים לב. אבל פעם אחת. הוא תפס אותי. הוא אמר ש'אין בעיה, את יכולה לקחת, רק תבקשי.' אבל התביישתי ממנו, אני לא יודעת למה. הוא נורא גבוה וסמכותי, ומה אני? ילדה בשבילו.
לא בקשתי והמשכתי לגנוב שוקולד. הוא היה מביא את השוקולד שלו מח"ול, משוויץ ואנגליה, מארצות הברית וקנדה, וכל כך רציתי כבר לטעום.
אבל הוא שוב עלה עליי. הפעם הוא כבר צעק 'חצופה שכמותך. את יכולה לבקש' הוא סגר את הארון והלך. בכל זאת לקחתי שוקולד.
בפעם השלישית שלקחתי, והוא ראה, הוא לקח את כל השוקולד וזרק אותו לפח. מולי. מול העיניים שלי. 'עכשיו כבר אין לך מה לבקש. לא יהיה שוקולד." התחלתי לבכות וברחתי.
היום כבר אין בארון של סבא שוקולד. ואני אפילו לא יכולה לבקש ממנו.
'סבא , אפשר שוקולד?'