ללא מעצורים-פרק 16

"מכור עליך" אמרתי מגניב לה נשיקה אחרונה ויוצא.
אין מישהו בעולם הדה שאני אוהב יותר ממנה!

נקודת מבט של אלעד:
כל הלילה ישבתי וחשבתי איך להחזיר אותה חזרה הביתה.
ואז הגעתי למסקנה,שאני צריך למצוא את הרוצח ואז היא תחזור היא הרי אמרה שהיא במשימה.
"בוקר טוב" אמרתי ונכנסתי למטבח כולם ישבו שם ואכלו.
"בוקר טוב מזה המצב רוח הזה על הבוקר?" שאלה לורן בהלם.
"עוד מעט הבלונדה חוזרת הביתה" אמרתי מחייך.
"אל תיהיה כלכך בטוח" אמר עמית ולורן מיהרה לתת לו מרפק לצלעות.
"אח למה?" שאל מתקפל.
"תשתוק" אמרה.
"למה לא להיות כלכך בטוח?" שאלתי.
"אתמול דיברנו ו." לורן אמרה ונעצרה.
"נו דברי" זירזתי אותה.
"היא סיפרה לי על כמה שהוא נסיך וכמה שהיא מאוהבת" אמרה.
"סעמק" אמרתי עצבני וקמתי מהשולחן אין לי גם תאבון לאכול.
"אבא" אמרתי ונכנסתי למשרד שלו.
"מה קרה? "שאל וקם ממקומו.
"אני יוצא לסידורים אני יחזור יותר מאוחר" אמרתי ויצאתי מהבית.
נסעתי לאצטדיון הזה שהם ראו בו את המשחק,יש שם מצלמות אבטחה אולי אני יוכל לזהות במצלמות את הבנאדם.
"אלעד" אמר מנהל האיצטדיון בחיוך.
"משה מה העיניינים?"שאלתי לוחץ לו את היד.
"הכל טוב,טוב לראות אותך" אמר מחייך.
"שומע אני צריך טובה" אמרתי.
"דבר" אמר.
"אני צריך להסתכל משהו במצלמות אבטחה של לפני חודש,כשאבא שלי היה במשחק עם חבר שלו" הסברתי.
"בוא אחרי" אמר והלך לכיוון איזה חדר,נכנסנו והיה שם מלא מסכים של מצלמות.
"שניה אני יחפש לך" אמר והתחיל לחפש משהו במחשב.
"הינה זה" מלמל.
"רק למה אתה צריך את זה?" שאל.
"עיניין של חיים או מוות" אמרתי והוא הנהן והדליק לי את המסך.
הסתכלתי ראיתי מישהו מתקרב למכונית,ומכניס בה משהו ממתחת.
לא הצלחתי לזהות את הפנים שלו,פתאום הוא הסתובב לכיוון המצלמה.
"אני לא מאמין" מלמלתי בהלם.

נקודת מבט של אדיר:
"אדיר" קרא לי אבא שלי כשירדתי לסלון.
"מה?" שאלתי והתיישבתי לידו על הספה.
"יש בעיה" אמר.
"בעיה? מה זאת אומרת?" שאלתי לא מבין.
"זוכר את הפצצה ששמנו לחיים בתא מטען" אמר.
"ברור" אמרתי,אני הרי מי ששם אותה איך אני לא יזכור.
"אז מסתבר ששמת אותה ברכב הלא נכון" הסביר,מה?!
"אין מצב שמתי בג'יפ השחור שלו" אמרתי לא מבין.
"לחבר שלו היה בידיוק אותו ג'יפ" ענה.
"אין מצב" אמרתי תופס בראש.
"קרה לבנאדם הזה משהו?" שאלתי בהלם,אני לא אוהב להרוג אנשים חפים מפשע.
"הרגת אותו" אמר,עברה לי צמרמורת בכל הגוף.
"מה? שיט" צעקתי.
"מה קרה?" שאלה קרוליין וירדה למטה,אם היא הייתה יודעת שהרגתי בנאדם סתם.אני מפחד לדעת מה היה קורה לי.
"כלום יפה שלי" מלמלתי וקמתי לחבק אותה.
"אתה בטוח?" שאלה,הנהנתי ונישקתי את ראשה.
"את רוצה לצאת בערב לאנשהו?" שאלתי אותה משנה נושא.
"כן" אמרה מתלהבת.
"לאין?" שאלתי,אני יודע שהיא שונאת את כל היוקרה והכל.
"פיקניק" ענת בחיוך.
"פיקניק?" שאלתי צוחק.
"כן" ענתה מחייכת,נישקתי אותה והלכתי לסדר מה שצריך לערב.

נקודת מבט של קרוליין:
"נצא?" שאלתי את אדיר וירדתי למטה.
"כן בואי" אמר והוביל אותי החוצה.
התיישבנו במכונית שלו והתחלנו לנסוע,כל הנסיעה הוא שתק משהו שלא אופייני לו.
"מאמי מה יש?" שאלתי מלטף לו את הזיפים.
"כלום" מלמל והמשיך להסתכל לכביש.
"אני אוהב אותך תזכרי את זה" אמר פתאום והפנה את מבטו עלי.
"גם אני אותך" אמרתי בחיוך,ובדיוק הגענו.
יצאתי מהרכב והסתכלתי על המקום,זה היה על צוק כזה שמשקיף לים היה קריר ורוח נשבה והעיפה את השיער.
"מושלם פה" אמרתי לו בחיוך.
"מושלם כמוך" אמר ונישק אותי.
'ימים יגידו אם געגוע יתגנב…' צלצל לי הפאלפון.
"שניה" אמרתי לו בחיוך ורצתי לאוטו לקחת את הפאלפון.
התיישבתי באותו ועניתי לשיחה היא הייתה מאדיר.
"הלו?" עניתי.
"מה נשמע?" שאל.
"בסדר,משהו דחוף?" שאלתי.מה הוא צריך ממני עכשיו!?
"אני גיליתי מי ששם את הפצצה" אמר.
"באמת?" שאלתי בהלם,את האמת פחדתי לגלות מי זה.
"כן,את רוצה לדעת מי זה?" שאל חושש.
"כ..כן" גמגמתי,הלב שלי התחיל לדפוק במהירות.
"זה אדיר" אמר ישר,הלב שלי התנפץ באותו רגע,אני מקווה שהוא עובד עלי.
"אתה צוחק עלי נכון?" שאלתי בגיחוך ממורמר.
"לא,ישלי סירטון אם את רוצה" אמר.
"לא זה בסדר" אמרתי וניתקתי,כל הגוף שלי רעד,אדיר? אדיר שלי רצח את אבא שלי?!
לקחתי את האקדח ויצאתי מהאוטו,נעמדתי מולו במרחק של מטר.

"מה יש?" שאל לא מבין וניסה להתקרב עלי.
"תתרחק" צעקתי,הוא הסתכל עלי לא מבין.
"אני לא מאמינה פשוט לא מאמינה" צעקתי והדמעות התחילו לצאת.
"מה קרה?" שאל לא מבין.ושוב ניסה להתקרב.
"תתרחק" צעקתי והוצאתי את הרובה שלי הוא נירתע אחורה ופתח עיניים.
"קרוליין מאיפה יש לך את זה?!" שאל בהלם.
"תורידי את האקדח זה לא משחק זה מסוכן" אמר.
"לפני חודש מישהו רצח את אבא שלי,זה היה מישהו מהמשפחה שלך,נכנסתי לעסק של בן דוד במטרה למצוא את הרוצח ולהתנקם,נכנסתי עליך למשפחה למצוא את הרוצח,נשבעתי שכשאני ימצא אותו אני יהרוג אותו,מה אני אמורה לעשות עכשיו?!" שאלתי בבכי.
"מה?" שאל בהלם.
"אתה זה שהרגת את אבא שלי,אבל איך לעזאזל אני אמורה להרוג את האהבה שלי?!" צעקתי בבכי,אני לא מאמינה שאהבת חיי זה הרוצח אני רוצה למות!
"קרוליין אני נשבע שלא ידעתי,רציתי להתנקם בחיים" אמר וניסתה להתקדם אלי.
"אל תתקרב עלי" צעקתי ויריתי לאוויר.
"קרוליין" צעק בלחץ.
"אני לא מסוגלת" מלמלתי בבכי,אני אמורה להרוג אותו אבל אני לא מסוגלת,היד שלי התחילה לרעוד והאקדח נפל על הריצפה,אדיר ניצל את ההזדמנות ורץ לחבק אותי.
"דיי, צעקתי לקחתי את האקדח והתרחקתי ממנו.
"אל תתקרב עלי יותר בחיים שלך,מבחינתי אתה בנאדם מת,אני לא רוצה לשמוע ממך יותר,ואל תבוא אחרי" אמרתי ממשיכה לבכות וברחתי מישם.
לא משנה מה אני לא מסוגלת להרוג אותו,רצתי לכביש הראשי בכיתי בלי הפסקה,אני לא מאמניה שאהבת חיי הוא הרוצח!
לא היה לי איך לחזור אז מצאתי את עצמי מחייגת למספר הראשון עלה לי בראש.

נקודת מבט של אלעד:
היא ניתקה לי.
שיט לא הייתי צריך לספר לה את זה בפאלפון.
"מה יש?" שאלה לורן,בזמן שאני מסתובב במעגלים בסלון.
"אני מטומטם" אמרתי ממשיך להסתובב.
"את זה גילינו כבר אתמול" אמר וצחקה,אותי זה לא הצחיק.
אחרי חצי שעה של עצבים ולחץ צלצל לי הפאלפון.
'אדיר?' שמעתי את הקול שלה מבעד לפאלפון,היא בכתה הקול שלה רעד.
'מה קרה?' שאלתי בלחץ,אם יקרה לה משהו אני אמות.
'אתה יכול לבוא לקחת אותי?' שאלה עם קול רועד מבכי.
'ברור איפה את?' שאלתי לחוץ.
'בכביש הראשי ליד הים' הסבירה.
'אני בא' אמרתי וניתקתי,לא עיניין אותי כלום,לקחתי את המפתח ועפתי מהבית.
נסעתי על 200 כל מה שהיה לי בראש זה שלא יקרה לה כלום,נשבע שאם אני מגלה שהבנזונה הזה עשה לה משהו הוא מת!
"יפה שלי" אמרתי ורצתי מהאוטו אליה,היא ישבה על הגדר בוכה.
"דיי חיים שלי אל תבכי" אמרתי מלטף לה את הראש בזמן שהיא קוברת את הראש בחזה שלי ובוכה.
"אתה צדקת,הוא הרוצח,איך נתתי לעצמי להתאהב בו" המשיכה להתייפח.
"הוא עשה לך משהו? אני הולך לזיין אותו" אמרתי ושיחררתי את האחיזה ממנה.
"לא הוא לא שווה את זה" אמרה, קמה אחרי ושוב נכנסה לחיבוק שלי.
"אל תידאגי הוא יקבל מה שמגיע לו בואי הביתה" אמרתי מכניס אותה לאוטו ונכנס לעצמי..
כל הנסיעה היא ישבה ובכתה,לא יכולתי לראות אותה ככה נשבר לי הלב.
הגענו הביתה,ובלי הרבה דיבורים היא הלכה למקלחת וככה גם אני.
"לכי לישון" אמרתי כשנכנסתי לחדרה והיא הייתה מול המראה.
היא הלכה למיטה ונישכבה בלי להתווכח שזה משהו שלא אופייני לה.
כיסיתי אותה בשמיכה נשקתי לה על הראש ובאתי לצאת מהחדר.
"לא תישאר איתי" אמרה והחזיקה בידי.
חייכתי עליה ונשכבתי לידה.
"תודה" אמרה לאחר 5 דקות של שקט ושמה את הראש על החזה שלי,חיבקתי אותה חזק,והיא נירדמה.